שיטת המקורות

סיפור יוסף בבראשית עתיר סתירות. שיטת המקורות נותנת מזה זמן רב את הטון בחיפוש המתמשך אחר עקביות בטקסט המקראי. אולם כיצד נוכל להבין את הטקסט בצורתו הסופית?

גם אברהם וגם יצחק חופרים באר בבאר שבע וכורתים ברית עם המלך אבימלך. איזה מהסיפורים הללו היה הראשון?

"כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ויקרא כג:מג

גישה פוליפונית לקריאת התורה

העדות לעזיבת הלויים את מצרים והצגתו של י־הוה לישראל.

סיפורי האבות בספר בראשית הם מעין  הקדמה לסיפורו של משה בספר שמות. ואולם, במקור היו אלו שני תיאורים נפרדים על מוצאו של עם ישראל. הסיפורים הללו שולבו לראשונה על ידי המחבר הכוהני בתקופה שלאחר גלות בבל.

חומר רב נוסף לגרסה הצפונית של סיפור יעקב על ידי עורכים מממלכת יהודה הדרומית. התוצאה הסופית היא יותר בנים, הסברים אלטרנטיביים לשמות, ואם אחת פוריה במיוחד.

פרשנים מסורתיים העניקו לפסוקים מסוימים בתורה פרושים מדרשיים או איזוטריים, וזאת בניסיון להתגונן מפני מי שלעגו להם. בגישתם הם הסכימו, על פניו, לטענת הלוגעים כי פסוקים אלה אכן חסרי ערך. למרבה המזל, ביקורת המקרא מסייעת לנו לקבל טקסטים אלה כפי שהם, ובכך מקלה על תחושת ההכרח לפרש אותם בצורה אפולוגטית.

לפני שחמשת חומשי תורת משה נאספו ליצירה אחת, ראיות מספר דברים  ומספרי יהושע ומלכים מצביעות על כך שספר דברים עצמו נודע כ"התורה".

פנחס לוקח את כלי הקודש מהמשכן ומוביל את המלחמה נגד מדיין (במדבר לא) כנקמה על הפיתוי המדייני (במדבר כה). בסיפור זה פרטים רבים הסותרים כתובים אחרים במקור הכהני, ובכך מספקים לנו הצצה לאופן שבו נערכה התורה הכוהנית.

המקורות המקראיים הקדומים ביותר רואים בבלעם רואה ונביא משכמו ומעלה, אולם עם חלוף הזמן מתגברת הנימה השלילית בדברי המקרא על בלעם. הסיבה לשינוי זה נעוצה ביחסו של ספר דברים לישראל ולעמים.

גם המסורת וגם ביקורת המקרא מבחינות בשתי מסורות אודות ארון הקודש בטקסט המקראי: ארון הברית וארון העדות. הראשון מלווה את כוחות ישראל לקרב; הוא מופיע בבמדבר י (וַיְהִי בִּנְסֹעַ הַאָרֹן) ובסיפורי הקרבות נגד הפלשתים והעמונים בשמואל. לעומתו, ארון העדות נשאר במשכן, ומשמש מקום מושב לכבוד ה' ולהתגלותו.