לויים

התורה מתארת את הלויים כבני שבט ישראלי נטול קרקע אשר ירשו את מעמדם כשנענו לקריאתו של משה לנקום בבני ישראל החוטאים. תיאור זה מסתיר תהליך היסטורי מורכב יותר.

במזרח הקדום נשים, כולל המלכה, שימשו ככוהנות, כפי שמגלים לנו טקסטים חיתיים. הסופרים המקראיים התנגדו לכך נחרצות בגלל קנאתם לי־הוה, למונותאיזם, ולריכוז הפולחן במקדש אחד ותחת הנהגה כוהנית אחת.

מעמד הר סיני הפך להיות סיפור ישראלי מרכזי בתקופה הפרסית. אין אף טקסט מקראי מחוץ לתורה המזכיר אותו, עד להכללתו הייחודית בהקדמה ההיסטורית לתפילת הלויים בנחמיה ט:יג–יד. סופר מאוחר ערך את 'פסוקי סיני' אלו כדי להדגיש את ההתייחסות לתורת משה.