ספר דברים: התורה הראשונה

ספר דברים בנוי כסדרת נאומים שנאם משה בפני בני ישראל בעבר הירדן סמוך למותו.

נאומיו של משה מקיפים כמעט את כל החומר שבספר:

• חומר רטרוספקטיבי נרטיבי לצד דברי שכנוע מעודדים (פרקים א–יא).
• חומר משפטי ולאחריו ברכות וקללות נלוות עבור שמירה או הפרה של ציווים אלה (פרקים יב–כח).
• התיאור וההשלכות של עצרת הברית במעמד כל עם (פרקים כט–ל).
• שני טקסטים פיוטיים המופנים אל העם (פרקים לב–לג).

ספר דברים מוכר בספרות הרבנית כ"משנה תורה" (ראו דברים יז:יח) במובן של חזרה על התורה (כך גם משמעות שמו היווני Deuteronomion) — ונראה שזה תפקידו בתורה הערוכה של ימינו.^[1] אך קשה לקבל את התפיסה שלפיה תפקידו המקורי של ספר דברים הוא רק חזרה או תיאור מפורט של החוקים המופיעים בספרים האחרים של התורה, וזאת מפני שהוא ספר נפרד ועצמאי בפני עצמו. בדברים מופיעים חוקים חדשים רבים כל כך שאין להם כל הקבלה בחלקי התורה האחרים (לדוגמה, חוק המלך, חוק אשת יפת תואר, ורבים אחרים) כך שאין לראות בו חזרה על התורה.

לכן, כאשר מובא בדברים א:ה: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת...",^[2] לאיזו תורה מתייחס הפסוק, אשר על אודותיה עומד משה עומד לפרט ולהרחיב?

המונח "תורה" מבראשית ועד במדבר

לפני שניגש לספר דברים, חשוב לציין שתי נקודות. ראשית, המובן הבסיסי ביותר של המונח תורה הוא "הוראה" או "הדרכה", מאותו שורש של מורה (ראו ירמיהו יח:יח; מלאכי ב:ו–ז; משלי ד:ב). שנית, בספרי החומש האחרים (פרט לדברים), השימוש במונח תורה נעשה לרוב לגבי אוסף הוראות מוגבל המתייחס לקורבן או לפולחן ספציפי. זהו מובנו, לדוגמה בספר ויקרא ו:ב, "זאת תורת העולה" או בספר ויקרא יד:ב, "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו".

הן במדבר יט:ב והן לא:כא נוקטים במונח "חוקת התורה" ביחס לפולחני היטהרות של אדם שבא במגע עם מת או עם כלים. נעשה גם שימוש בצורת הרבים תורות כמילה נרדפת לציווים בכלל (כך בבראשית כו:ה).^[3]

המונח "תורה" בספר דברים

בשום מקום אחר בחומש פרט לספר דברים, אין המונח תורה מתייחס למסמך משפטי כתוב נרחב. מובן אחרון זה הוא כפי הנראה ייחודי לדברים עצמו.^[4] אפילו פרשן שמרן כמו מלבי"ם מכיר בכך שההתייחסות ל"התורה הזאת" בדברים א:ה כוונתה לקבוצת החוקים אשר תחילתם בדברים פרק יב,^[5] כלומר לאותו חלק של הספר שחוקרים מודרניים מכנים הקובץ הדויטרונומיסטי, ולא לתורה כולה, כלומר בראשית-דברים.

מלבי"ם, בדומה לרמב"ם לפניו, עומד על כך שהחוקים המופיעים בדברים נמסרו בידי אלוהים למשה בסיני, אך הם פורסמו לקהל על ידי משה רק סמוך למותו – כלומר, חוקים אלה היו חלק מן התורה הרחבה יותר, אף אם המונח תורה בדברים מתייחס רק לחלק מן התורה. עבור חוקרי ביקורת המקרא של ימינו, זוהי טענה שאינה מתקבלת על הדעת, בין השאר מכיוון שספר דברים מתאר חוקים רבים שאינם מצויים במקומות אחרים בחומש (השוו, למשל, דברים יב:כ–כד ו-ויקרא יז:א–ד לגבי היתר אכילת בשר שלא במסגרת קורבן). אין זה מתקבל על הדעת שחוקי דברים ניתנו יחד עם חוקים הסותרים אותם.

בכל מקרה, ברור בהחלט שהמונח תורה בספר דברים מתייחס רק לעצמו.^[6] אין פירוש הדבר שתורות אחרות – שחלקן שולבו אף הן בתורתנו – לא היו קיימות בעת חיבורו של ספר דברים. אולם עבור המחבר של ספר דברים, יצירות אלה לא היו סמכותיות.

התייחסויות ל"תורה" בספר דברים

הצגת עשרת הדברות (והפסוקים שלאחריהן) כתורה – דברים ד:מד - "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"—מציג באופן רשמי את גרסת דברים לעשרת הדברות המופיעה מייד לאחר מכן, בתחילת פרק ה.^[7]

ספר התורה של המלך – על פי דברים יז:יח, המלך העתיד למלוך על ישראל מחויב לכתוב לעצמו את "משנה התורה הזאת",^[8] שוב יש כאן התייחסות לספר או אולי לאוסף החוקים שבו מופיע חוק המלך עצמו.

תורה החרוטה באבן – לאחר שהשלים את החזרה על חוקי ספר דברים בסוף פרק כו, משה מורה לחרוט אותם על אבנים מסוידות גדולות לאחר מעבר העם אל יהודה ושומרון – "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך אשר תבוא אל הארץ..." (דברים כז:ג). לא ייתכן שמדובר בתורה כולה, מאחר שאי אפשר היה לחרוט טקסט ארוך כזה בשלמותו, ולכן נראה שחוק זה מתייחס לדברים או לחלק ממנו. באופן מפתיע, מקור חז"ל מבין חוק זה כמתייחס לספר דברים.^[9]

ספר תורה לכהנים – בסופו של דבר, אף משה עצמו חורט עותק של "התורה הזאת" ומוסר אותו לכהנים לשמירה, תוך שהוא מצווה עליהם לקרוא מן "התורה הזאת" בפומבי כל שבע שנים (דברים לא:ט–יא). גם כאן חז"ל השכילו להבין שפסוק זה מתייחס ל(חלקים מתוך) ספר דברים.^[10]

קללות לעידוד ציות לתורה – בתורה הכתובה הזו כלולות קללות הברית המופיעות בפרק כח (דברים כט:יט–כ) שהן עצמן מכוונות לעידוד ציות ל"כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה" (דברים כח:נח). אם כן, דברים הוא החלק היחיד בחומש המתאר שוב ושוב את מחויבותו לכתיבה כיחידה עצמאית (ראו גם דברים ו:ט; יא:כ).^[11]

התייחסויות לתורה (של ספר דברים) ביהושע ומלכים

העמדה המקובלת במחקר גורסת כי העריכה של ספרי נביאים ראשונים בכלל וספרי יהושע ומלכים בפרט נעשתה בידי חוגים שהושפעו מאוד מספר דברים, מסגנונו ומהשקפת עולמו; לכן מכנים חוקרים את ספרי דברים-מלכים "ההיסטוריה הדויטרונומיסטית" (Deuteronomistic History). עמדה זו מבוססת על הימצאותם של קווים סגנוניים ואידיאולוגיים דומים בספרים אלה. זאת ועוד, ההתייחסויות המעטות ביהושע ומלכים לתורת משה מופיעות בהקשרים אשר מהדהדים את הטרמינולוגיה של דברים או מתאימים להוראות שהן ייחודיות לדברים. במילים אחרות, ביהושע ובמלכים המילה תורה מתייחסת לדברים, לא לתורה כולה.

ההתייחסות הראשונה מופיעה בתחילת ספר יהושע, כאשר היבטים אחדים של הצו הראשון של אלוהים ליהושע לאחר מות משה מקבילים מאוד לטקסטים בדברים.

גבולות על פי דברים – הכרזתו של אלוהים ליהושע שבני ישראל יכבשו את הגבולות המרביים של הארץ המובטחת (יהושע א:ג–ה) מזכירה מאוד את הנאמר בדברים יא:כד–כה.

חזק ואמץ – קריאתו של אלוהים ליהושע להיות חזק ואמיץ (חזק ואמץ; יהושע א:ו) תואמת את הנאמר בדברים לא:ז.

"אל תסור ממנו ימין ושמאל" – כחלק מדברי שכנוע אלה, קורא אלוהים ליהושע לשמור בקפידה את "התורה אשר צווך משה עבדי". לכך נוסף הציווי "אל תסור ממנו ימין ושמאל" והתוצאה המיטיבה "למען תשכיל בכל אשר תלך" (יהושע א:ז). שני הפסוקים האחרונים לקוחים ישירות מספר דברים (לא תסור ימין ושמאל מתוך יז:יא ו-כח:יד, למען תשכיל מתוך כט:ח). מכאן עולה האפשרות שתורת משה המוזכרת בהקשר זה מתייחסת גם לדברים.

שמור את התורה והצלח בדרכך – את הנאמר לעיל אפשר לחזור ולומר לגבי הוראתו של דוד בשכבו על ערש דווי לשלמה בנו. דוד מעודד את יורשו ללכת בדרכי אלוהים ולשמור את כל המצוות "ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה" (מלכים א, ב:ג). ההקבלה לדברים כט:ח מדויקת מאוד.

ציטוט תורת משה ביהושע ומלכים

טקסטים נוספים ביהושע ומלכים מצטטים במפורש פסוקים מדברים במקרים שבהם יש צורך להדגיש שדבר מסוים נעשה ככתוב בספר תורת משה (יהושע ח:לא וגם מלכים ב, יד:ו). שוב, ראוי לציין שמצוטטים במקרים אלה טקסטים מספר דברים בלבד, ולא מטקסטים הנכללים היום בארבעת החומשים הראשונים של התורה.

יהושע בונה מזבח על פי הוראות ספר דברים, כותב ומקריא את תורת משה ועורך את טקס הברכות והקללות

ביהושע ח:ל–לה מתואר כיצד הציב יהושע מזבח על הר עיבל שנבנה מ"אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל" והקריב עליו קורבנות עולה ושלמים – ציטוט ברור של דברים כז:ה–ו.

יתר על כן, יהושע חורט עותק של משנה תורת משה על אבנים ועורך את טקס הברכות והקללות, כפי שתואר בדברים כז:ב–ג, יא–יג. שוב, כפי שצוין לעיל, קשה להאמין שיהושע חורט את התורה כולה על אבנים ולכן סביר להניח שמדובר רק על ספר דברים או על חוקי ספר דברים. לקראת סיום, מקריא יהושע את כל מילות התורה, הברכות לצד הקללות, כפי שהן כתובות בספר התורה – התייחסות ברורה למתואר בדברים כז:טו ודברים כח.^[12]

דבקותו של אמציה בחוק מספר דברים

על פי הכתוב בספר מלכים, חיסל אמציה מלך יהודה את רוצחי אביו יהואש, אך נמנע מלהרוג את ילדיהם. ההיסטוריון הדויטרונומיסטי מתאר את מדיניותו של אמציה כתואמת את הנאמר בתורת משה (מלכים ב, יד:ו המצטט את דברים כד:טז).

"ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר ציווה י-הוה לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו יומת" (מלכים ב, יד:ו).

"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" (דברים כד:טז).

יאשיהו מוצא את התורה (דברים?)

סוגיה ידועה מאוד עוסקת בצערו הרב של יאשיהו לשמע מילות "דברי ספר התורה" אשר אבד (מלכים ב, כב:יא),^[13] ולאחר התייעצות עם הנביאה חולדה, הוא מכנס עצרת עם שבה הוא מכריז שהוא ובני עמו מחויבים למלא אחר כל תנאי הברית הכתובה באותו ספר (מלכים ב, כג:ג). מאחר שכמה מן ההיבטים הבולטים ביותר של רפורמת הכתות של יאשיהו מתייחסים להוראות המופיעות רק בספר דברים,^[14] אין פלא שפרשנים וחוקרים מימי הביניים ועד ימינו זיהו את מגילת התורה המוזכרת בסיפור יאשיהו עם ספר דברים, או לכל הפחות עם גרסה קדומה שלו.^[15]

מסקנה: ה"תורה" בדברים היא דברים

ראינו, אם כן, שספר דברים והספרות המושפעת ממנו ביותר, הבינו את הביטוי "תורת משה" כמתייחס ללא אחר מאשר ספר דברים עצמו.^[16] אין הכוונה שחלקים אחרים של מה שבסופו של דבר כונס לחמשת חומשי תורה לא היו קיימים לפני או לצד ספר דברים – אך אלה לא היו ידועים למחברי יהושע ומלכים, או לפחות לא נחשבו כבעלי סמכות באותה מידה בעיניהם. מתוך ראיות של ציטוט וציון ב"היסטוריה הדויטרונומיסטית" (Deuteronomistic History) עולה שהם בהחלט לא כונסו יחד לחמישה חומשי תורה כאשר נכתבה ההיסטוריה של דברים – אחרת, כיצד נוכל להסביר מדוע ההתייחסות היא רק לדברים?^[17]

במקרים שבהם קיימת חפיפה מסוימת בין הכתוב בספר דברים ובין הכתוב בפסוקים אחרים בחומש, אין לראות בפסוקי ספר דברים חזרה בלבד על ארבעת החומשים הראשונים או אפילו ניסיון של ספר דברים להבהיר את הנאמר בספרים אלה. תחת זאת, יש לראות בהתייחסות של ספר דברים לחוקים ולתיאורים המופיעים בשאר חומשי התורה ניסיון להתאים ואף לשנות מן היסוד (גם אם הדבר נעשה באופן מרומז) את המקורות שקדמו לו ואת המקורות בני זמנו.^[18] הוא עושה זאת באמצעות תורה העומדת כיחידה בפני עצמה: (גרסה מוקדמת של) ספר דברים.

מחשבה נוספת

באופן אירוני, עבור ספר דברים, אשר עורך שינויים כה רבים בטקסטים של חמשת חומשי תורה, חשוב מאוד שלא ייערכו בו כל שינויים או תיקונים:

^{דברים ד:ב}לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת מִצְוֹת֙ יְ-הֹוָ֣ה אֱ-לֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם:

^{דברים יג:א}אֵ֣ת כָּל הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ: