תורה, חיבור

עיון בפפירוסים ממצרים העתיקה ובמגילות עשויות עור שנמצאו באתרים כמו דיר עלא וקומראן מעיד על כך שסופרים הוסיפו קטעי טקסט למגילות קיימות, ומלמד על גבולות הגודל הפיזי של מגילות שנועדו לשימוש תדיר.

בתקופה הפרסית התפתחה התפיסה שהתורה, המורכבת מקובצי חוקים שונים, נכתבה בידי משה מפי י־הוה. התפתחות מקבילה שהתרחשה בממלכת פרס האחמנית שופכת אור על התהליך: האווסטה, כתבי הקודש של הדת הזורואסטרית הכוללים את החוק (דָּתָא) ואת המסורת (דִּינָא), יוחסו בכללותם לזרתוסטרא (זורואסטר) כפי שנגלו לו מפי אהורא מזדא.

סיפורי האבות בספר בראשית הם מעין  הקדמה לסיפורו של משה בספר שמות. ואולם, במקור היו אלו שני תיאורים נפרדים על מוצאו של עם ישראל. הסיפורים הללו שולבו לראשונה על ידי המחבר הכוהני בתקופה שלאחר גלות בבל.

לפני שחמשת חומשי תורת משה נאספו ליצירה אחת, ראיות מספר דברים  ומספרי יהושע ומלכים מצביעות על כך שספר דברים עצמו נודע כ"התורה".

פנחס לוקח את כלי הקודש מהמשכן ומוביל את המלחמה נגד מדיין (במדבר לא) כנקמה על הפיתוי המדייני (במדבר כה). בסיפור זה פרטים רבים הסותרים כתובים אחרים במקור הכהני, ובכך מספקים לנו הצצה לאופן שבו נערכה התורה הכוהנית.

המסורות היהודית, והנוצרית מייחסות את כתיבת התורה למשה, במאה ה-13 לפני הספירה לערך. האם זה גם מה שמשתמע מהתורה עצמה לגבי השאלה מי חיבר אותה ומתי?

סופרי העת העתיקה כתבו את דבריהם כאילו כתבם משה, ויש שטענו כי מסורת זו או אחרת היא תורה למשה מסיני, אולם לא היה בכוונתם לקבוע בכך עובדה היסטורית. כוונתם היתה שהמסורת הנידונה היא יהודית "אותנטית" או שבאה מפי הגבורה, ושהיא נחשבת כתורה למשה מסיני. תופעה זו אני מכנה "שיח תורת משה".