שני הארונות: צבאי וטקסי

ארון הברית

בבמדבר י, בני ישראל מתחילים את המסע שלהם מהר ה' (המכונה גם חורב) אל עבר הארץ המובטחת. כאשר הם מתחילים בצעדתם, נאמר לנו שהארון נוסע לפניהם:

^{במדבר י:לג} וַיִּסְעוּ מֵהַר יְ־הוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. ^י:לד וַעֲנַן יְ־הוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה.

הארון מוביל את בני ישראל העוקבים אחריו, באותו האופן בו הובלו קודם לכן על ידי הענן (שמות יג:כא–כב), שכעת נוסע מעליהם.^[1] הטקסט ממשיך:

^{במדבר י:לה} וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְ־הוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. ^י:לו וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְ־הוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

שני פסוקים אלה, הממסגרים את טקס קריאת התורה היהודי, מרמזים כי לארון יש תפקיד צבאי; ה' מלווה את הארון לקרב ובכך מפזר את אויבי ישראל לפניו. לפיכך, ה' מתואר כשווה לרבבות ישראל, כצבא בפני עצמו.

הארון הצבאי

במהלך המלחמות בנגב נגד ערד (במדבר כא:כא-לה) או בעבר הירדן נגד סיחון ועוג (במדבר כא:כא-לה) והמדיינים (במדבר לא), התורה אף פעם אינה מתארת את ארון הקודש כמשרת תפקיד צבאי. אולם תפקיד כזה עשוי להשתמע מסוף סיפור המרגלים.

לאחר שה' הכריז כי הדור הנוכחי של בני ישראל לא יורשה להיכנס לארץ, מכיוון שהם הטילו ספק ביכולתו של ה' לעזור להם להביס את בני הארץ הכנעניים, העם משנה את דעתו ובא לפני משה כשבכוונתו להיכנס לארץ (במדבר יד:מ). אך משה מזהיר אותם מפני תוכנית זו:

^{במדבר יד:מא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְ־הוָה וְהִוא לֹא תִצְלָח. ^יד:מב אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְ־הוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. ^יד:מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְ־הוָה וְלֹא יִהְיֶה יְ־הוָה עִמָּכֶם.

פעמיים, משה אומר כי ה' לא איתם או לא יהיה איתם. אמנם ניתן היה להבין זאת באופן מטאפורי, כלומר, שאלוהים לא יעזור להם בקרבות שלהם, אך הפסוק הבא מרמז שזו התייחסות לארון הקודש:

^{במדבר יד:מד} וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. ^יד:מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה.

המשמעות כאן היא, שאילו היה מדובר במערכה שאושרה על ידי ה', הארון היה מלווה אותם בקרב; ולכך מתכוון משה באומרו כי ה' לא נמצא בקרבם.

הארון נגד הפלשתים

הדוגמה הקלאסית לארון המשרת תפקיד צבאי היא במלחמה בין הפלשתים לבני ישראל. לאחר שהפלשתים הביסו את בני ישראל בקרב הראשון, נאמר לנו:

^{שמואל א ד:ד} וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה^[2] וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס. ^ד:ה וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ.

הפלשתים מודעים לתהילתו של הארון ומגיבים בהתאם:

^{שמואל א ד:ו} וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְ־הוָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. ^ד:ז וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. ^ד:ח אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. ^ד:ט הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם.

בסיפור זה הפלשתים מנצחים בסופו של דבר. זהו סימן למורת רוחו של ה' מישראל, המבהיר כי הארון אינו מתפקד כערובה אוטומטית לניצחון ישראלי: גם הישראלים וגם הפלשתים מניחים כי ה' מלווה את ישראל באמצעות הארון, אך סיפור זה מבהיר כי הסיוע של ה' אינו אוטומטי, וכי הוא יינתן רק אם הוא רואה בחיוב את ישראל באותה עת.

בהמשך הפרק, ה' מבהיר לפלישתים שלמרות שלכדו את הארון, אין להם שליטה עליו: אחרי שהארון מוחזר כפרס נצחון לפלשת, ה' מכה עיר אחר עיר במגיפה, עד שהפלשתים מסכימים להחזיר את הארון לבני ישראל.

אנו רואים את הארון מלווה שוב את ישראל במערכה צבאית, במהלך הקרב של שאול נגד הפלשתים, כאשר שאול מעוניין לגלות משהו:

^{שמואל א יד:יח} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

בהמשך הספר, כשדוד מנסה לשכנע את אוריה החתי לחזור הביתה ללילה ולשכב עם בת שבע, אנו למדים כי הארון נמצא עם יואב במחנה הצבאי בזמן שצבא ישראל צר על רבה, עיר הבירה של עמון:

^{שמואל ב יא:יא} וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

מקורות אלה מראים כולם כי הארון מלווה את בני ישראל לקרב ומסייע להם להביס את אויביהם על ידי הבאת י-הוה רב העוצמה אליהם.

ארון הכהונה: תקשורת עם ה'

תמונה זו של ארון קרב מנוגדת לשמות כה: י-כב, שם הוצג הארון לראשונה. כאן ה' מצווה על משה לומר לבני ישראל לבנות את המשכן, והארון הוא אחד מהכלים הרבים שבתוך המשכן, לצד שולחן, מנורה ומזבח קטורת.^[3] ארון קודש זה הוא קופסת עץ מעוטרת בזהב ועליה הכפורת, כיסוי מזהב מלא עם דמויות של שני כרובים זה מול זה, כנפיהם פרושות ונוגעות זו בזו.^[4] תפקידו של הארון והכפורת שעליו מוסברים בסוף הקטע:

^{שמות כה:כא} וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

כאן, הארון הוא כלי קיבול ל"עדות", מונח סתום המובן בדרך כלל כמתייחס ללוחות הברית. הכפורת נועדה להיות מקום של התגלות, שם יפגוש ה' את משה וידבר אליו:

^{שמות כה:כב} וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

^{במדבר ז:פט} וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו.

המשכן מאכלס את האלוהות, או ליתר דיוק את "כבוד" האל.^[5] בכל פעם שהמשכן חונה, כבוד ה' ממלא את המקום, כשהענן שלו מכסה את המבנה.

^{שמות מ:לד} וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ־הוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

כאשר ה' רוצה שהמחנה ימשיך לנוע, הענן מתרומם, והכל, כולל הארון, נארז ונישא על ידי הלויים.^[6] כאשר ישראל מגיעים לארץ כנען ומתיישבים בה, המשכן מוצב בשילה (יהושע יח:א), והארון הופך לכאורה למתקן הקבע שלו.

 בטקסטים אודות הארון בספר שמות אין כל רמז כי הצבא צריך לשאת אותו במהלך הקרב. אם כבר, נאמר לנו שכאשר ה' שורה במשכן, אפילו משה לא יכול להיכנס אליו:

^{שמות מ:לה} וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְ־הוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

אפילו הכהן הגדול יכול היה להיכנס אליו רק פעם בשנה לטקס כפרה, ואפילו זה היה צריך להיות מלווה בהכנות נרחבות שמא ייתקל בה' וימות (ויקרא טז). הכלל הזה, לפיו אף אחד לא יכול להיכנס למתחם בזמן שה' שורה במשכן, נמצא בניגוד עם דמותם של בני ישראל הנושאים איתם את הארון לשימוש בקרב.

שני ארונות: הפתרון המסורתי

חז"ל הבחינו במתח שבין שני תיאורי הארון. לדוגמה, תוספתא סוטה (ז:יח) מציעה את הפתרון הבא:

ר' יהודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו, אחד שיצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה. שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה שנאמר 'וארון ברית ה' נסע לפניהם' וגו'. וזה ששרוי עמהן במחנה, זה שהיו בו לוחות ושברי לוחות שנאמר 'וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה'.

אותו פתרון מופיע במדרש ההלכה מן המאה ה-3 לספירה, ספרי במדבר פב, בהתייחסות לבמדבר י:לג,^[7] ופעמיים בירושלמי (שקלים ו:א, סוטה ו:ג),^[8] המצטט גם דעה מנוגדת:

ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה.

הירושלמי ממשיך ומציין כי מצד אחד, תגובת הפלשתים בסיפורם של בני עלי שהוזכר לעיל, נראית כתומכת בעמדת חכמים (רבנן), שכן אם הפלשתים נתקפו פאניקה, נראה כי לא היה תקדים להופעתו של ארון הקודש.^[9] מצד שני, סיפורי שאול ואוריה תומכים בעמדתו של ר' יהודה בן לקיש.^[10]

במדרש מראשית האלף הראשון, ברייתא דמלאכת המשכן (פרק ו), ניתן למצוא עמדה משולבת, הלוקחת בחשבון את כל הבעיות של הירושלמי ומציעה כי היו שני ארונות קודש, כפי שהציע ר' יהודה בן לקיש. אף על פי כן, בניו של עלי הוציאו במקרה את הארון הנייח ולא את ארון הקרב, וזה מה שהפחיד את הפלשתים.^[11]

מהדיון בטקסטים החז"ליים עולה כי החכמים הבחינו בבעיה, אך בשל הנחת היסוד שלהם כי חייבת להיות התאמה בין כל המקורות המקראיים, הם נאלצו להמציא ארון שני. ביקורת המקרא, לעומת זאת, מאפשרת פתרון אחר לבעיה.

פתרון ביקורתי: שני מקורות לארון

הסיפורים בשמואל ובבמדבר יד, שאינם מהמקור הכהני, מחזיקים במסורת לפיה הארון משמש בקרב. ארון זה הוא כלי בעל כוח כמעט עצמאי באופן יוצא דופן, שאינו נשלט על ידי בני אדם. זו הסיבה, למשל, לכך שהפלישתים נפגעים ממגפה כשהם לוקחים את הארון (שמואל א ה), בני ישראל מתים כשהם מסתכלים בו (שמואל א ו:יט), ועוזא מת כאשר הוא נוגע בו, למרות שכוונותיו היו טובות - הוא ניסה למנוע ממנו ליפול (שמואל ב ו:ו-ח).^[12]

יש לציין שהמקור היחיד שאינו כהני המתאר כיצד נראה הארון, מדבר על משהו פשוט בהרבה מהארון הכהני. בספר דברים, משה מתאר את שהתרחש אחרי חטא עגל הזהב:

^{דברים י:א} בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְ־הוָה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. ^י:ב וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. ^י:ג וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי.

בטקסט לא מוזכר כלל ציפוי זהב, או כפורת שעליה פסלי זהב של כרובים.^[13] בשים לב לכך, רש"י (ר' שלמה יצחקי 1040–1105) מצטט את התוספתא שהובאה לעיל, ומסביר שטקסט זה מתאר את ארון הקרב.

ספר דברים ממשיך בתיאור הניידות כתכונה של הארון:

^{דברים י:ח} בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְ־הוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְ־הוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ^י:ט עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְ־הוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ.

טקסט זה מתאר את נשיאת הארון כחלק סטנדרטי מעבודתם של הלויים, גם לאחר כניסתם לארץ; מכיוון שמטרת הטקסט היא להסביר מדוע לא ניתנה להם אדמה משלהם. נשיאת הארון אינה עניין שבדיעבד, כצורך שעלה מהנדודים במדבר, אלא תפקיד חיוני של הלויים, שכן הארון עשוי ללוות את צבאות ישראל לקרב.

לעומת זאת, המקור הכהני מכיר את הארון הנייח, שתפקידו הוא לאפשר לכבוד ה' לשכון בקרב בני ישראל. המקורות הכהניים מתמקדים בתכונות האסתטיות של הארון, ובסכנה הכרוכה בו. הענן הנלווה נשאר מעל הארון בכל עת כאות אזהרה לאנשים.

השמות השונים של הארון

שמו של הארון שונה בין מקורות אלה.^[14] המקורות שאינם כהניים^[15] משתמשים בשמות רבים ושונים.^[16] רבים מהם כוללים את המונח בְּרִית והשם הארוך הנפוץ ביותר הוא אֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה.^[17] גרסאות של שם זה כוללות:

• אֲרוֹן בְּרִית יְ־הוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים^[18]
• אֲרוֹן הַבְּרִית^[19]
• אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ^[20]
• אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים^[21]

מערכת שמות אחרת מזכירה רק את אלוהים ללא המונח "ברית".^[22] הנפוצים מביניהם הם אֲרוֹן יְ־הוָה^[23] ואֲרוֹן הָאֱלֹהִים.^[24] אך גרסאות אחרות כוללות:

• אֲרוֹן אֱלֹהִים^[25]
• אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל^[26]
• אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.. יְ־הוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים^[27]
• אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְ־הוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים^[28]
• אֲרוֹן יְ־הוָה אֱלֹהֵיכֶם^[29]
• אֲרוֹן יְ־הוָה אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ^[30]
• אֲרוֹן יְ־הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל^[31]

מונחים אלה מופיעים לעיתים קרובות באותם טקסטים כמו הרשימה הקודמת, ומודעים למונח הברית גם מבלי להשתמש בו. נראה כי המונח ברית מתייחס למשהו שנמצא בתוך הארון, דבר המובהר במלכים א ח, שם אומר שלמה:

^{מלכים א ח:כא} וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְ־הוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כאשר נחקקת ברית, כמעט תמיד ישנו גורם פעיל המעורב בהמחשתה הקונקרטית. הבריתות במקרא כוללות הקרבת חיות, מילה, הליכה בין אבנים, הזאת דם, וכדומה.^[32] הפועל הנפוץ ביותר הקשור בברית הוא כ.ר.ת, שפירושו "לחתוך". יסוד זה פעיל ביותר בבריתות מקראיות. עליך לעשות משהו מאוד מוחשי על מנת להיכנס לברית. דימוי פעיל זה משתלב היטב עם תיאור הארון כסימן לנוכחותו הפעילה של אלוהים במחנה, כשהוא מסייע לישראל במלחמה.

לעומת זאת, המקור הכהני אינו משנה את המינוח שלו, אלא מכנה בעקביות את ארון הקודש אֲרֹן הָעֵדֻת.^[33] כמו 'ברית', המונח 'עדות' הוא התייחסות לאובייקט הכלול בתוך הארון (שמות כה:טז, כא). כנגזרת מהמילה העברית 'עד', העדות בארון היא תזכורת לחוקי ה' ולנוכחותם.

למונח עדות יש קונוטציות שונות מאשר למונח ברית, כאלו המרמזות על פסיביות נייחת. בבראשית לא:מה-נב, אבן נייחת או גל אבנים משמשים "עד" לברית בין יעקב ללבן. באופן דומה, בנאומו האחרון העמיד יהושע אבן שתשמש כעדות למחויבותם של ישראל לעבוד את ה' באופן בלעדי. זוהי הדרך העיקרית בה ראו הכהנים את הארון, ככלי הקדוש ביותר, תזכורת לנוכחותו של ה' בקרבם.^[34]

ניכוס הכהונה

ארון הכהונה הוא חלק מהניסיון של מחברי המקור הכהני לתרבת כלים פולחניים בעייתיים על ידי שילובם באופן 'בטוח' בעולם הכהונה של בית המקדש. בדרך זו הם מגבשים את שליטתם בקודש. אנו רואים דבר דומה בטיפול שמעניק המקור הכהני לחפצים פולחניים כמו אפוד ואורים ותומים: במקורות שאינם כהניים הם כלי ניבוי, אך במקור הכהני הם חלק מבגדי הכהן הגדול.^[35]

במקרה זה, הם הפכו את ארון ברית ה', כלי נשק קסום רב עוצמה ששימש את בני ישראל בקרב, לארון העדות, כלי המוסתר במתחם הקודש של המשכן. בעוד שהם מפרטים לפרטי פרטים את יופיו של הארון וכיסויו המוזהב, בניגוד חריף לתיבת העץ הפשוטה של ​​ספר דברים, הם נוטלים בו זמנית את הכלי המסוכן הזה מידי העם. בטקסט הכהני, הגישה היחידה שיש לאדם אל הכלי היא באמצעות מתווך: קולו חסר דמות הגוף של ה' הקורא מבין הכרובים.