איסור מקראי על ריבוי נשים?

על פניו, נראה שהמקור לחוק האוסר על גבר לשאת שתי נשים מצוי בויקרא פרק יח:

^{ויקרא יח:יח} וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ:^[1]

כבר בשלב מוקדם תרגום השבעים מפרש פסוק זה כאיסור לשאת שתי אחיות: "אשה אל אחותה לא תקח צרה לגלות ערותה עליה (עוד) בחייה". (תרגום צבי קארל, תשל"ט, עמ' 136) אבל לא מדובר בקריאה מובנת מאליה או בקריאה וודאית.

אחות

שלוש המילים הראשונות של הפסוק מציבות קושי ניכר. מילולית משמעות המילים "אישה" ו"אחות" ברורה, ולפיכך נוטים לפרש את הטקסט כמתואר לעיל. עם זאת, הביטוי "אישה אל אחותה" אינו ברור מאליו כלל ועיקר. הוא חוזר במקרא שמונה פעמים נוספות:

^{שמות כו:ג} חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:

^{שמות כו:ה} מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ:

^{שמות כו:ו} וְחִבַּרְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים

^{שמות כו:יז} שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ

^{יחזקאל א:ט} חֹֽבְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם

^{יחזקאל א:כג} וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ

^{יחזקאל ג:יג} וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ

כמו ויקרא יח:יח, מקור כל שמונת המופעים הללו בטקסטים מן המקור הכהני או בסגנון הכהני (כלומר, יחזקאל). בכל שמונת המופעים הביטוי משמש כמטבע לשון שהוראתה יחס סימטרי או התאמה בין שני חפצים או מערכות חפצים; בכל המקרים הללו אין הביטוי מכוון לאשה או לאחות באופן מילולי. נוסף על כך, לא סביר שמילת היחס "אל" תשמש במשמעות ו' החיבור, כאשר כוונת הכתוב לומר שאין לשאת "אישה ואת אחותה".

צרות (שורש צר"ר)

המילה "לצרור" בהמשך הפסוק מעלה קושיה נוספת. לרוב משמעו לקשור או להגביל, אבל אפשר לפרשו גם במשמעות "לגרום יריבות", כפי שעולה משם העצם "צָרָה", וברבים "צָרוֹת". כמו מקבילתה האכדית סֶרֶטֻ,^[2] משמעות המילה "צרה" יכולה להיות "יריבה", ובייחוד רעיה יריבה.^[3]

לדוגמה, חנה ופנינה (שאינן מתוארות כאחיות) קרויות צרות זו לזו:

^{שמואל א א:ו} וְכִֽעֲסַ֤תָּה צָֽרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר יְ-הֹוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ:

אם יש להבין את הביטוי "אישה אל אחותה" כביטוי הבא לתאר אחיות, הרי שהמילה "לצרור" מיותרת. יש להניח שהטעם לאיסור לשאת שתי אחיות היה מנומק בהיותו נחשב מעין גילוי עריות, ולא בחשש שיהיו צרות זו לזו. כפי שעולה מן המקרה של חנה, אישה שנייה תמיד עלולה להיות צרה לראשונה ולהפך, בין אם הן אחיות או לאו.

בחייה

חתימת הפסוק, "בחייה", אף היא בעייתית, משום שאין לה אח ורע בחוקי גילוי העריות בספר ויקרא. היא מזדקרת לעין במיוחד בהשוואה לאיסור מקביל בויקרא יח:טז, האוסר על יחסי אישות בין אדם ואשת אחיו.

עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא:

הפסוק אינו מוסיף "בחייו", ונראה שהאיסור אינו פג עם מות האח. לפיכך, אם נאסר על אישה לשאת את אח בעלה אף לאחר מות הבעל, מדוע יהיה מותר לגבר לשאת את אחות אשתו לאחר מות האישה?

איסור על פוליגיניה (ריבוי נשים)

ייתכן שבמקום איסור על נישואין בין אדם ושתי אחיות, ויקרא יח:יח מבטא את רצונה של התורה הכהנית לאסור על ריבוי נשים, כלומר, לאסור על אדם לשאת יותר מאישה אחת באופן עקרוני.^[4]

בעיית הייבום

אחת מן הטענות העולות לעתים קרובות נגד קריאה זו של הפסוק היא מצוות הייבום המופיעה בדברים כה:ה–י. אם חל איסור על ריבוי נשים, הרי שאדם נשוי אינו יכול לשאת את אלמנת אחיו המת; ועדיין, לפי הציווי על ייבום, זוהי חובתו. זהו טיעון כבד משקל בעיני מי שרואים במקרא מסמך הומוגני. אולם בעיני מבקרי המקורות, אי אפשר להניח כמובן מאליו שהמקור הכהני מקבל חוקים השייכים לקובצי חוקים אחרים. ולפיכך, אין צורך להניח שהמקור הכהני קיבל את מוסד הייבום המתואר בדברים.^[5]

תקדים לפרשנות אנטי-פוליגינית: ברית דמשק

לפרשנות זו של הפסוק אילן יוחסין מכובד. אחד ממגילות מדבר יהודה, הידועה בכינויה "ספר ברית דמשק" בבירור מפרשת כך את ויקרא יח:יח:

בוני החיץ… הם ניתפשים בשתים בזנות לקחת שתי נשים בחייהם ויסוד הבריאה זכר ונקבה ברא אותם ובאי התבה שנים שנים באו אל התבה, ועל הנשיא כתוב לא ירבה לו נשים (ברית דמשק ד:יט–ה:ב).

מאזכורי הקבוצה המכונה "בוני החיץ" במקומות אחרים במגילות מסיקים החוקרים כי מדובר בשם קוד לפרושים, שידועים כמי שהתירו וייתכן שאף נהגו בעצמם ריבוי נשים. היות שהפרושים פירשו את ויקרא יח:יח כאיסור לשאת שתי אחיות ביולוגיות, נותרת האפשרות לשאת שתי נשים שאינן אחיות. ספר ברית דמשק טוען נגד מסורת זו של "בוני החיץ" תוך שימוש בפרפראזה גלויה למדי של הפסוק בויקרא יח:יח, "לקחת שתי נשים בחייהם".

ויקרא יח:יח

וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח… בְּחַיֶּֽיהָ

ברית דמשק ד:כ–כא

לקחת שתי נשים בחייהם

ספר ברית דמשק מכפיל את האיסור המקראי בטענה שריבוי נשים מפר את זכויות שתי הנשים ולא רק את זכויותיה של האישה הראשונה.

האגדה מספרת כי רבנו גרשום (נפטר בסביבות 1028) היה הראשון שאסר ריבוי נשים. אף שייחוס זה מוטל בספק מן הבחינה ההיסטורית,^[6] המנהג היכה לו שורשים באשכנז של ימי הביניים ועד המאה ה-12 כבר הפך למנהג המקובל בקרב יהודי אשכנז.^[7] עם זאת, האיסור האשכנזי לא טען לסימוכין מן התלמוד וודאי שלא מן המקרא, כפי שעושה ספר ברית דמשק.^[8]

מנגד, בניגוד לחרם דרבנו גרשום, הפירוש של ספר ברית דמשק לפסוק לא התקבל על הכלל. סביר מאוד שפירוש זה הושתק בכוח וירד לשנות דור בתהום הנשייה!