יצחק לפני שהפך לבנו של אברהם

העדרו של אברהם חלק א:יצחק משקר לאבימלך

יצחק ורבקה מעתיקים את מושבם לעיר הפלישתית גרר בעקבות הרעב השורר בכנען. בשלב מסוים מתחילים המקומיים להבחין ביופייה של רבקה:

^{בראשית כו:ז} וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

עם זאת, חששותיו של יצחק מתגלים כחסרי יסוד והעניין כולו נשכח עד שמלך גרר בכבודו ובעצמו חושף בטעות את:

^{בראשית כו:ח} וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

בתגובה לתגלית המרעישה הזו אבימלך מזמן לפניו את יצחק:

^{בראשית כו:ט} וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. ^כו:י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. ^כו:יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.

אבימלך מבטא בדבריו תדהמה ויראת חטא גם יחד. אחרי ששמע את חששו של יצחק, גוער ביצחק ופועל באופן מיידי למניעת פגיעה כלשהי ביצחק או באשתו.

בהקשר הרחב של ספר בראשית התגובה של אבימלך נראית משונה. רק כמה פרקים קודם לכן (פרק כ), אותו אבימלך בדיוק מתוודע לאותו שקר בדיוק מפיו של אברהם, אבי יצחק.^[1] אם אבימלך שמע את אותן המילים בדיוק מפיו של אברהם בנוגע לשרה, האמין להן ואף שילם על כך את המחיר, למה הוא לא מפקפק לרגע באמירה של יצחק "אחותי היא"?^[2] בנוסף, מדוע בתוכחה הדרמטית של אבימלך ליצחק אין שום זכר לאברהם? היינו מצפים לשמוע אותו אומר משהו בסגנון "התפוח לא נופל רחוק מן העץ".

העדרו של אברהם חלק ב: שבועת יצחק לאבימלך

הבעיה הזו מלווה גם את הסיפור הבא. יצחק מתעשר וקנאת אנשי המקום מביאה את אבימלך לגרש את יצחק בנימוס מן העיר (פסוקים יב-יז). יצחק עובר אל העמק וחופר בארות אולם אנשי האזור דורשים זכויות על הבארות הללו ומתקוטטים איתו, עד שלבסוף עובר יצחק לאזור באר שבע ומשתקע שם (פסוקים יח-כה). בנקודה זו אבימלך נכנס לתמונה:

^{בראשית כו:כו} וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. ^כו:כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. ^כו:כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְ־הוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. ^כו:כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְ־הוָה.

העובדה שאבימלך לא מזכיר כי כרת בערך את אותה הברית באותו המקום עם אברהם אביו של יצחק (בראשית כא:כב-לד) מעוררת תמיהה. גם יצחק לא מכיר בקיומה של ברית בין אבימלך ואביו ובמקום זאת כל אחד מהם נשבע שבועה חדשה.^[3]

מתן השם "באר שבע" בפעם השנייה

היעדרותו של אברהם בולטת שוב בסוף הסיפור. אבימלך ואנשיו כבר עזבו ועבדי יצחק באים ומספרים לו שחפרו באר נוספת ומצאו בה מים:

^{בראשית כו:לג} וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

גם כאן הכתוב כלל לא מזכיר שהשם באר שבע כבר ניתן למקום בעבר בעקבות השבועה שנערכה בו בין אברהם ואבימלך:

^{בראשית כא:לא} עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.

מסורת עצמאית לגבי יצחק

כמו שכבר הציע חוקר המקרא הגרמני מרטין נות (1968-1902),^[4] מצבור הראיות הזה מלמד כי הליבה של סיפור יצחק בגרר הייתה במקורה יחידה ספרותית עצמאית, ללא קשר לסיפורי אברהם. בהקשר המקורי שלהם הסיפורים הללו הציגו את המאורעות משל הייתה זו הפעם הראשונה שהתרחשו. אבימלך לא מפקפק באמירה של יצחק "אחותי היא" כלפי רבקה כיוון שמעולם לא נתקל באדם ששיקר בעניין זה. לשבועה בין יצחק ואבימלך בבאר שבע לא היה תקדים ושם המקום נבע אך ורק מן השבועה ההיא.

למעשה, עיון מדוקדק באזכורים של אברהם בפרק כו מראה כי אלו תוספות עריכה (לשחזור מפורט ראו בנספח) שנועדו לחבר בין סיפורי יצחק ואברהם.

הרעב

כך הפרק מתחיל:

^{בראשית כו:א} וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה.

אפשר לקרוא את הפסוק הזה היטב גם ללא המילים המודגשות. התוספת מתחילה במילה "מלבד". כפי שציין ישראל קנוהל, מילה זו משמשת את העורך המאוח להכניס את הערותיו לאורך כל חמשת החומשים.^[5] התוספת הזו עוזרת לחבר את הסיפור אל זרם העלילה של ספר בראשית שכן היא מציגה את הרעב של יצחק כ"רעב השני" ומודעת ל"רעב הראשון" שהביא את אברהם לרדת מצרימה (בראשית יב:י).

"אל תרד מצרימה" וברכה ראשונה

לפני שיצחק מגיע לגרר י־הוה מתגלה אליו:

^{בראשית כו:ב} וַיֵּרָא אֵלָיו יְ־הוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ^כו:ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ^כו:ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ^כו:ה עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

אין בפסוק א שום רמז לכך שיצחק מתכוון לרדת מצרים; היעד שלו היה במפורש גרר. מכאן עולה כי פסוקים ב-ה הם תוספת על הכתוב המקורי. התוספת הזו מבהירה כי הירידה מן הארץ – כפי שארע לאברהם ויעקב – איננה מצב רצוי. על כן, בהיבט הזה יצחק נחשב לשלם שבאבות, אדם שמעולם לא יצא מארץ ישראל. הדבר מתאים גם לסיפור בבראשית כד, שבו אברהם שולח את עבדו למצוא אישה ליצחק ומשביע אותו שבשום מקרה לא יוציא את יצחק מן הארץ.^[6]

התוספת הזו מייחסת את השפע הגדול שיצחק עתיד לזכות לו בגרר לזכותו של אברהם. אברהם ציית בצורה מופתית לדבר י־הוה, ולכן זכה בברכת האל שכללה עושר, הבטחה להמשך השושלת וירושת הארץ. יצחק פשוט ירש את הברכות הללו ממנו כבנו.^[7] ללא פסוקים ב-ה הרושם הפשוט של הקורא הוא שאלוהים ברך את יצחק בזכות מעלותיו שלו.

בארות

אחרי שאבימלך שולח את יצחק מגרר, יצחק שם פעמיו לעמק סמוך (תוספות העריכה מודגשות):

^{בראשית כו:טו} וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. ^כו:טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. ^כו:יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. ^כו:יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. ^כו:יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. ^כו:כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. ^כו:כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. ^כו:כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְ־הוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

פסוק טו הוא ללא ספק מאמר מוסגר בעניין אירועי העבר המכין את הקורא לפסוק יח,^[8] הנראה גם הוא כהערת שוליים. קשה ליישב את התיאור של יצחק החופר מחדש את בארות אברהם שסתמו הפלישתים וקורא להן שוב בשמותיהן הראשונים עם התיאור בהמשך הסיפור של עבדי יצחק החופרים בארות ומוצאים מים (פסוקים יט, לב); הם לא עוסקים בפתיחת בארות ידועות שנסתמו. גם בפסוקים המתארים את מתן השמות לבארות (כ-כב) משתמע שיצחק הוא מעניק השמות הבלעדי, ללא רמז לזיקה לשמות קודמים.

פסוקים טו ו-יח נוצרו כדי להסביר לקורא שאברהם היה הראשון לחפור באר בבאר שבע ולתת לה את שמה (בראשית כא) ושהפלישתים סתמוה לאחר מותו. כך, כאשר יצחק מגיע שוב לאזור הזה (בראשית כו) הוא חוזר לבאר שבע, מגלה מחדש את באר אביו וקורא לה שוב בשמה!

העורך התחיל בבאר שבע ומשם הלך אחורה וקבע כי הבארות האחרות של יצחק, עשק, שטנה ורחובות (יט-כב) היו כולן שייכות לאברהם ונסתמו על ידי פלישתים.^[9] העורך כאן מבקש למסור לקורא שיצחק לא חידש בעניין חפירת הבארות אלא הלך בדרך שפרץ אביו הדגול.

ברכה שנייה

בשלב הבא יצחק עובר לבאר שבע וי־הוה מתגלה אליו בשנית (תוספות העריכה מודגשות):

^{בראשית כו:כג} וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. ^כו:כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְ־הוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. ^כו:כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְ־הוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.

סגנון העריכה המאפיין את התוספת הזו קוטע את הזרימה בין המעבר לבאר שבע ובין חפירת הבאר "שָׁם". הפסוקים הללו מציגים בפנינו בשנית התגלות אלוהית שבה יצחק זוכה לברכת זרע בזכותו של אברהם אביו. יתרה מזאת, בניית המזבח "שָׁם", עוד לפני שעבדי יצחק חופרים את הבאר, הופכת את המעבר לבאר שבע למסע דתי, בדומה לאברהם ההולך לאורכה ולרוחבה של הארץ, בונה מזבחות וקורא בשם י־הוה (בראשית יב:ז-ח; יג:ד, יח).

בהמשך, בדרכו מצרימה, יגיע אל המזבח בבאר שבע גם יעקב (השוו בראשית מו:א-ד¹). אם כן, התוספת הזו מחברת את הסיפור הן לאברהם אביו של יצחק הן ליעקב בנו, ובמילים אחרות יוצרת את המשפחה התלת־דורית של אברהם, יצחק ויעקב.

ומה בנוגע להקבלה עם אברהם?

מן הניתוח הזה עולה כי בסיפור המקורי כל הישגיו של יצחק בפרק הזה היו פרי מאמציו הבלעדיים והיו חסרי כל תקדים עבר; במקור לא היה להם כל קשר לאברהם. אחרי כל הדברים האלה, גם אם נסיר את כל תוספות העריכה, בין סיפורי יצחק ואברהם יש עדיין מקבילות רבות:

1. רעב – גם יצחק (בראשית כו:א) וגם אברהם (בראשית יב:י) מעתיקים את מושבם בעקבות רעב בארץ.
2. גרר – יצחק מתיישב בגרר (כו:ו) הנשלטת על ידי אבימלך (כו:א, ח) וגם אברהם מתיישב בגרר (כ:א) הנשלטת על ידי אבימלך (כ:ב).
3. אשתי־אחותי – הפחד מאנשי גרר מביא את יצחק לשקר ולומר שרבקה היא אחותו (בראשית כו:ז). אברהם עושה זאת פעמיים עם שרה: פעם אחת במצרים (יב:יג) ופעם נוספת, כמו אצל יצחק, בגרר (כ:ב).
4. עושר – יצחק זוכה לעושר רב בצאן ובבקר (כו:יג-יד) וכן אברהם (יב:טז, יג:ב).
5. שבועה – אבימלך מגיע ליצחק יחד עם שר צבאו, פיכֹל, ועם אחד משריו, אחוזַת, ומבקש מיצחק לכרות עימם ברית ידידים (כו:כו-לא). האנשים הללו^[10] מתייצבים גם אצל אברהם עם בקשה זהה ביסודה (כא:כב-לב).
6. באר שבע – יצחק נשבע בבאר שבע, ומשם העיר מקבלת את שמה (כו:לא, לג). גם אברהם נשבע שם, וגם משם העיר מקבלת את שמה (כא:כד, לא).^[11]

אם סיפורי יצחק התקיימו באופן עצמאי ונפרד מסיפורי אברהם, חובה להסיק שסיפורי אברהם אימצו את המוטיבים של סיפורי יצחק, ולא להיפך.

שאילה מתוך הסגנון הטבעי של סיפורי יצחק

כאשר אנו מביטים על המקרא כולו אברהם נחשב לדמות מרכזית בעלת חשיבות תיאולוגית גדולה ואילו יצחק נראה ככינור שני. הרבה יותר טבעי שמספרי סיפורים יישאלו מסורות מדמויות שוליות ויעתיקו אותן לדמויות חשובות ומרכזיות מאשר שיעשו ההיפך.^[12]

בסיפור הנדון כאן, היבטים רבים בסיפור אברהם ושרה בגרר (בראשית כ) מעידים על כתיבה מאוחרת יותר. הסיפור מורכב יחסית ומכיל כמה וכמה רכיבים אפולוגטיים, כמו הטענה ששרה באמת הייתה אחות אברהם – מצד אביו (פסוקים יב, טז).^[13]

בניגוד לכך סיפור יצחק המציג את רבקה כאחותו פשוט יותר, והרבה פחות מתוחכם. אין בו אפולוגטיקה והוא מספר על הכנסת האורחים האדיבה של אבימלך, המספק לזוג הזר שמירה מלכותית, בלי להכביר במילים. אבימלך מוצג באור די חיובי^[14] והדבר מכשיר את הקרקע ליצירת הברית בינו ובין יצחק (השוו עם פסוק כט: "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב").

דבריו של אבימלך מבוססים על תיאור השגשוג של יצחק. למשל, דבריו בפסוק כח, "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְ־הוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ...", רומזים לעושר הרב שאלוהים העניק ליצחק ומתואר בפסוקים יב-יד.

לעומת זאת, הקשר בין ברית אברהם ואבימלך בבראשית כא:כב-לג ובין התכנים שלפניה די רופף. היא נפתחת בכותרת הכללית "בעת ההיא" וחסרה את סוגי הקישורים הספרותיים היוצרים רצף עלילתי, כפי שאנו מוצאים בגרסת הסיפור של יצחק.

על אף שאבימלך מסביר את רצונו לברית עם אברהם בלשון דומה לזו שמופיעה בבריתו עם יצחק: "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי..." (בראשית כא:כב-כג), הפסוקים הקודמים לא מתארים מעשה כלשהו של אברהם או עזרה אלוהית כלשהו שניתנה לו. הטקסט הזה נראה אפוא כפרי עריכה מלאכותית של נוסח קדום וטבעי יותר.

יצחק: בן אברהם?

סיפור חייו הבוגרים של יצחק נפתח באמירה חוזרת שיצחק הוא בנו של אברהם, רמז שהסיפור הזה הוא המשך מורשתו של האב:

^{בראשית כה:יט} וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

עם זאת, במסורות הקדומות על יצחק כלל לא ברור אם אכן נתפס כבן אברהם. אין ספק שהתצורה הנוכחית של המקרא מאשרת בעקביות את קשר היוחסין הזה, אולם במסורות הקדומות של בראשית כו אין שום סימן שיצחק היה בנו של אברהם.

יצחק בספר עמוס

שני אזכורים של יצחק בספר עמוס רומזים גם הם על דמות בשם יצחק שאין לה קשר לאברהם. הנביא משתמש בשם יצחק כתקבולת לישראל ללא אזכור כלשהו של אברהם:

^{עמוס ז:ט} וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב.

^{עמוס ז:טז}...אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק.

הפסוקים הללו מחזקים את האפשרות שיצחק במקורו היה מוכר כדמות מייצגת של הממלכה הצפונית, האזור שבו עמוס נשא את דבריו. התקבולת שבין יצחק וישראל עשויה גם לרמוז שיצחק היה מזוהה כאביו של יעקב/ישראל.

יצחק כדמות עצמאית במקורה

סיפורו של יצחק הוא גרעין היסוד של בראשית כו, והגרסה של הפרק הזה טרם שנערכה הציגה אותו כדמות חדשנית למדי. על פי המסורת הזו יצחק הוא שבא אל הפלישתים בגרר, מציג את אשתו כאחותו, זוכה לשפע גדול, חופר באזור בארות – ובתוכן גם באר שבע – קורא להן בשמות ומכונן ברית חשובה עם מלך פלישתי. מנקודת מבט של התפתחות המסורות המקראיות, אברהם הוא "שהעתיק" מיצחק, ולא להיפך.^[15]

נספח

בראשית כו: הטקסט המקורי והרחבות עריכה

הרחבות העריכה מודגשות.

^{בראשית כו:א} וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. ^כו:ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְ־הוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ^כו:ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ^כו:ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ^כו:ה עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. ^כו:ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. ^כו:ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. ^כו:ח וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. ^כו:ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. ^כו:י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. ^כו:יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. ^כו:יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְ־הוָה. ^כו:יג וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. ^כו:יד וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. ^כו:טו וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. ^כו:טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. ^כו:יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. ^כו:יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. ^כו:יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. ^כו:כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. ^כו:כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. ^כו:כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְ־הוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. ^כו:כג וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. ^כו:כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְ־הוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. ^כו:כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְ־הוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. ^כו:כו וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. ^כו:כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. ^כו:כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְ־הוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. ^כו:כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְ־הוָה. ^כו:ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. ^כו:לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. ^כו:לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. ^כו:לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה.