סיפורי אברהם ויצחק בגרר כביטוי למציאות החיים ביהודה תחת שלטון פרס

ספר בראשית כולל מכלול של סיפורים על שהותם של אברהם ויצחק בממלכתו של אבימלך מלך גרר. כבר למעלה ממאה שנים שארכיאולוגים וחוקרי מקרא שונים מבחינים כי על פי הכרונולוגיה המקראית הסיפורים התרחשו בתקופת הברונזה, בעוד שהפלישתים הגיעו ללבנט רק בתחילת תקופת הברזל.^[1] מכאן נובעת ההוכחה כי אי אפשר לראות בהם תיאור הסיטורי מדוייק.

חקר המקרא מציע השערות רבות לגבי השאלה מדוע סיפורים שכאלו היו עשויים להיכתב בתקופתם. האם המחברים שלהם פשוט לא ידעו שהכנסת הפלישתים אל הסיפור היא אנכרוניזם? אולי הפלישתים כאן מייצגים קבוצה מסוג אחר? אני מאמין כי קריאה מדוקדקת של הסיפורים הללו, ובייחוד ההבחנה כי אבימלך מוצג לאורכם באור חיובי, תוביל אותנו אל התשובה.

אברהם, שרה ואבימלך בגרר

בעת מסעו של אברהם לנגב הוא מתיישב בגרר, עיר הנשלטת על ידי מלך בשם אבימלך.^[2] אברהם מציג את שרה אשתו כאחותו ואבימלך לוקח אותה לו לאישה. בשלב הזה אלוהים מתגלה לאבימלך בחלום במילים: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ:ג). אבימלך מוחה בטענה שפעל בתום לב ומסביר כי אברהם לא גילה לו על טיב היחסים האמיתי בינו ובין שרה. אלוהים מודה שאבימלך אכן חף מפשע:

^{בראשית כ:ו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי...

לאחר מכן, אבימלך גוער באברהם ושואל אותו מדוע שיקר:

^{בראשית כ:י} וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. ^כ:יא וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.^[3]

בניגוד להנחה של אברהם, אבימלך מוכיח כי יראת האלוהים אכן קיימת בעיר גרר .^[4] למעשה, כשאבימלך מספר לאנשיו ששרה היא אשת אברהם ושכעת הוא ואנשיו מצויים בסכנה (כפי שאלוהים הזהיר אותו), הכתוב מתאר את תגובתם במילים "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד" (בראשית כ:ח). לא זו אף זו, אבימלך מכנה את מעשה הלקיחה של אשת אדם אחר "חֲטָאָה גְדֹלָה" (בראשית כ:ט). אחרי שאבימלך משיב את שרה לאברהם הוא מפגין מחווה של רצון טוב לאברהם ומאפשר לו להתיישב בכל מקום בארצו (בראשית כ:טו).

אם נשווה בין אבימלך ובין פרעה, בסיפור המקביל של ירידת אברם ושרי למצרים (בראשית יב:י-כ), נגלה כי אבימלך מתואר בצורה הרבה יותר חיובית ממקבילו, המלך המצרי:^[5]

• אלוהים מדבר עם אבימלך לפני שהוא מעניש אותו, ואילו פרעה קודם כל נענש.
• אבימלך שואל את אברהם מדוע שיקר. פרעה אמנם נושא נאום אבל מעולם לא שואל את אברם על העניין.
• אבימלך מתיר לאברהם להתיישב בכל מקום בארצו, אולם פרעה מוציא את אברם מתוך ארצו.
• אבימלך נותן לאברהם כסף כדי לכפר על הנזק שעשה לשרה. פרעה, לעומת זאת, נותן כסף לאברם רק כל עוד הוא סובר שהוא אחיה של שרי.

בראשית כ, אם כן, נכתב על רקע סיפורם של פרעה ואברהם. אחת המטרות של הפרק היא להציג את אבימלך – ואת מי שהוא מייצג – באור חיובי. בניגוד לחששותיו הראשוניים של אברהם, אבימלך מצליח לרכוש את אמונם של אברהם ושרה והם נשארים לגור בתחום ממלכתו.

הבאר והשבועה בבאר שבע

בשלב מאוחר יותר של הסיפור, אחרי לידת יצחק וגירוש ישמעאל, אבימלך מבקר את אברהם. אברהם יושב אז בבאר שבע, הנמצאת בתחום השלטון של גרר:

‏^{בראשית כא:כב} וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ [תה"ש: וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ] וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה׃

בפתיחת דבריו אבימלך מזכיר את הברכה שאלוהים מעניק לאברהם. לאחר מכן הוא ממשיך בדרישה שאברהם ישבע לו ושהוא וצאצאיו ישארו נאמנים לאבימלך ולצאצאיו:

^{בראשית כא:כג} וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ׃

הפירוש המדויק של המילה חסד במקרא עומד איפשהו על הגבול שבין נאמנות וטוב לב. לרוב מי שמעניק את החסד הוא דמות חזקה.^[6] בפסוקים אלה, אבימלך מזכיר לאברהם את החסד שעשה לו כשהתיר לו להישאר בשטחו על אף התרמית שנעשתה, ומבקש שאברהם יגמול לו בכך שבני בניו של אברהם ינהגו באבימלך ובבני בניו באותה נאמנות. אין ספק כי הנקודה הזו נועדה לשקף את המציאות ההיסטורית בימי חייו של המחבר.

אברהם עונה במילים "אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ" (פסוק כד) אולם מזכיר את הקטטה שפרצה בין עבדיו ובין עבדי אבימלך על הבאר שחפר. אבימלך מכחיש כי היה מודע לאירוע (פסוקים כה-כו) והשניים כורתים ברית. אברהם נותן לאבימלך שבע כבשים ואבימלך מכיר בבעלותו של אברהם על הבאר. שניהם נשבעים, לכאורה גם הפעם בשם ה' (פסוקים כז-לב). אחרי שאבימלך ואנשיו שבים לגרר אברהם נשאר באזור שכעת, בעקבות השבועה ההיא, נקרא באר שבע.^[7]

אברהם נוטע עץ ו"קורא בשם י־הוה" (פסוק לג). הסיפור כולו מסתיים במילים:

^{בראשית כב:לד} וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.

נראה כי אברהם סומך על שבועתו של אבימלך וחש מספיק בטוח בשטחו כדי להישאר בו לאורך זמן.

המשמעות של סיפורי אברהם ואבימלך

לאורך כל סיפורי אברהם ואבימלך אבימלך מוצג שוב ושוב באור חיובי. גם בבראשית כ וגם בבראשית כא:כב-לד שני הצדדים מיישבים מתיחות שהתעוררה ביניהם באמצעות עריכה של הסכם, מחוות של רצון טוב והכנסתו של אלוהים אל הסיפור. אברהם, אורח בארצו של אבימלך, נמצא בעמדה נחותה יותר. עם זאת, אבימלך רואה באברהם "איש אלוהים" ומכבדו, ואברהם בסופו של דבר מצליח למצוא לעצמו מקום בארץ פלישתים.

יצחק, רבקה ואבימלך בגרר

הפרשייה היחידה בספר בראשית שבה יצחק הוא הגיבור (פרק כו) עוסקת בהתרחשות שבין יצחק ואבימלך, מלך פלישתים, בגרר.^[8] הסיפור פותח בירידת יצחק לגרר בעקבות רעב. בדומה לאברהם אביו, יצחק מעמיד פנים שאשתו, רבקה, היא אחותו.^[9]

חששותיו של יצחק מתגלים כחסרי כל יסוד, שכן אף אחד לא לוקח ממנו את אשתו. אולם הפעם החשש שמשהו לא טוב מתרחש עולה גם אצל אבימלך עצמו. אחרי שהוא מבחין מבעד לחלון, מבלי שיתכוון לכך, ביצחק "מצחק את רבקה" – לשון נקייה למשגל – הוא מבין שרבקה היא אשת יצחק.^[10] נאום התוכחה שלו ליצחק מזכיר את תוכחתו לאברהם, וגם כאן הוא מבטא את החשש מפני חטא:

^{בראשית כו:י} וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.

אבימלך אמנם לא לקח את רבקה, ולכן אינו חושש שיארע לו דבר רע. ואולם הוא בכל זאת נסער מפני מה שעלול היה לקרות אילו אחד מנתיניו היה פועל בתום לב. שימו לב כי בפרק כ אבימלך נוקט בלשון של חטא, ואילו כאן הוא בוחר להשתמש בלשון של "אשם". זהו המופע היחיד של המילה הזו בכל ספר בראשית, והוא מזכיר לנו את קורבן האשם^[11] שנועד לכפר על עבירות שבשוגג (ראו ויקרא ה).^[12]

כבר רבי טוביה בן אלעזר, פרשן בן המאה ה־11 ותושב האימפריה הביזנטית, הבחין בספרו "לקח טוב" בשימוש המיוחד של המילה הזו בספר בראשית:

והבאת עלינו אשם – שהאשם בא על מעילת השוגג. אבל באברהם כתיב "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (בראשית כ:ט). כי באברהם פשע. דכתיב "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" (שם פסוק ב). אבל רבקה לא לקחה לאלתר... ^[13] לכך נאמר אשם.

הכתוב מודע לחוקי התורה כפי שהם מופיעים בטקסט הכהני, וייתכן שהוא רומז שאבימלך עצמו (והאנשים אותם הוא מייצג) מכיר את דיני התורה ומכבדם.^[14]

שבועות, בארות ובאר שבע

החלק השני של הסיפור פותח בתיאור התעשרותו הגדולה של יצחק בגרר, המעוררת את קנאת אנשי המקום (פסוקים יב-יד) ומביאה לסתימת הבארות שאברהם חפר באזור.^[15] בשלב הזה אבימלך מבקש מיצחק להעתיק את מקומו (פסוק טו). יצחק מתיישב בנחל גרר, חופר מחדש את הבארות ואף חופר בארות חדשות המכונות עשק ושטנה. על שתי הבארות הללו קמים עוררין בדמותם של רועים מקומיים (פסוקים יח-כא), ואילו על הבאר השלישית, רחובות, לא פורצת מחלוקת (פסוק כב).

כעת יצחק עובר לבאר שבע. הוא זוכה להתגלות אלוהית, בונה מזבח, קורא בשם י־הוה וחופר באר נוספת (פסוקים כג-כה). לאחר מכן הוא זוכה לביקור של אבימלך ואנשיו:

^{בראשית כו:כו} וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ׃

על רקע הסכסוך המתמשך, יצחק תמה נוכח בואם של אבימלך ופמלייתו (פסוק כז). בתגובה הם עונים כי ראו את הצלחתו הגדולה של יצחק וכעת באו בבקשה לכרות ברית:

^{בראשית כו:כח} וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְ־הוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ׃ ^כו:כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְ־הוָה׃ ^‎

הסצנה הזו היא בגדר חזרה על המפגש שבין אבימלך ואברהם בבאר שבע. עם זאת, אבימלך מזכיר בדבריו כאן את שם י־הוה, ואילו בבראשית כא הוא משתמש רק בשם אלוהים. כמו כן רק כאן מתוארת הברית כעניין של "שלום".

בהמשך, יצחק ואורחיו הפלישתים עורכים סעודה משותפת (פסוק כ), ובבוקר למחרת נשבעים את שבועתם:

^{בראשית כו:לא} וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם׃

הסיפור כולו נחתם באווירה של "שלום".^[16]

שלום עם פלישתים: אברהם ויצחק כאבי־טיפוס

התמה הכללית המאפיינת את סיפורי אברהם ויצחק והפלישתים בבראשית פרקים כ-כא ופרק כו היא מערכת היחסים שבין האבות הקדמונים של עם ישראל בכנען ובין אוכלוסיות נוכריות. באופן כללי, הסיפורים מדגישים את הרצון הטוב שהמלך הפלשתי מפגין כלפי אברהם ויצחק (חרף האיבה של חלק מן הציבור הפלשתי), אשר מוביל לההדדיות שאברהם ויצחק מבטאים באמצעות שבועות ובריתות.

הסכמתם של אברהם ויצחק לבוא בברית עם אבימלך היא כרמז לקוראים. גם הם, כמו אבותיהם הקדומים, צריכים לנהוג בכבוד בקבוצה שאבימלך וצאצאיו מייצגים.

החיים בארץ ישראל תחת שלטון זר

מכלול הסיפורים על אב האומה שחי תחת שלטונו הזר של מלך ידידותי, הם בעצם תיאור סמוי של החיים ביהודה בתקופת שיבת ציון. דמות המלך הנוכרי והידידותי שמזכיר את שם י־הוה ומכבד את דיני התורה תואמת את התיאור המקראי של מלכים כמו כורש, דריווש וארתחששתא, שהתירו ליהודים לחזור לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש.^[17]

התיאור הזה עומד בניגוד מוחלט לתיאורים מקראיים של שליטים אחרים. פרעה מלך מצרים, למשל, הוא אויבו המובהק של עם ישראל ומלא בוז לאלוהיו. בסיפור יציאת מצרים, כשמשה ניגש לפרעה עם הדרישה המפורסמת בשם י־הוה, "שלח את עמי", פרעה מגיב כך:

^{שמות ה:ב} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ־הוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ־הוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.

האמירה הזו עומדת בניגוד חריף ל"הצהרת כורש" שבתחילת ספר עזרא:

^{עזרא א:ב} כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ־הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.

יתרה מזאת, בכמה מקורות מקראיים המלך הפרסי הוא אדם המכיר את דיני התורה (ראו עזרא ז:כז).^[18] על כן, כמה וכמה חוקרים העלו את הטענה כי סיפורי אברהם ויצחק החיים תחת שלטונו של מלך פלישתי מבטאים את הוויית החיים ביהודה תחת שלטון פרס.^[19]

אבל זו לא התמונה המלאה. המלך בסיפורים הללו הוא אמנם מלך "גוי" אבל גרר היא חלק מן הארץ המובטחת. הרי בבראשית כו:ב, אלוהים בעצמו מצווה על יצחק "אל תרד מצרימה"^[20] ומורה לו להישאר בארץ, ובהקשר הזה – בגרר:

^{בראשית כו:ג} גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ... ^כו:ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.

המילה "גור" מורה על ישיבה זמנית במקום מסוים. מכאן משתמע כי אלוהים מצווה על יצחק לשבת בשטח ממלכתו של אבימלך מלך פלישתים, אשר נחשבת וכי בפסוק זה לחלק מן הארץ המובטחת. במילים אחרות, נראה כי סיפורי אברהם ויצחק בגרר ובבאר שבע משקפים מצב שבו יהודים חיים בארץ המובטחת אך תחת שלטון זר.

אנשי יהודה: מסוגלות והסתגלות

ההבנה שאברהם ויצחק יושבים בארץ כנען ונמצאים תחת שלטון זר עולה בקנה אחד עם הטענה – הנשמעת מפי רבים – שמציאות החיים ביהודה של תקופת פרס היא הרקע לסיפורי בראשית כ-כא וכו.^[21] בתקופה הפרסית יהודה כבר לא הייתה מדינה עצמאית עם מלך משלה, אלא נשלטה בידי מלך פרס ומִמשל פרסי מקומי.^[22] אף על פי כן וכפי שציינו לעיל, ספרי עזרא, נחמיה ודברי הימים מתארים את מלך פרס כתומך בשיבת היהודים לארצם ובחידוש חיי הדת ביהודה.

כל הדברים הללו מזכירים מאוד את מערכות היחסים של אברהם ויצחק בספר בראשית עם אבימלך מלך פלישתים. מכאן אפשר להסיק כי המחברים של הקטעים אודות אבימלך בבראשית כ-כא ובבראשית כו ביקשו לבטא את מציאות החיים ביהודה תחת שלטון פרס באמצעות סיפורי החיים של אברהם ויצחק.^[23]

סיפורי גרר מנסים אפוא להראות לקוראים את הרווח הגדול שבהגעה ליחסי אמון הדדיים עם השליט ביהודה. גם אברהם וגם יצחק היו חשדנים כלפי אבימלך, ובשני המקרים אף התעוררו סכסוכים, והנה בכל זאת הכוונות הטובות של שני הצדדים הצליחו לסלול את הדרך לברית ולשגשוג ארוכי שנים. מציאות זו יכולה להתרחש גם אצל היהודים החיים ביהודה תחת השלטון הפרסי. כל עוד שני הצדדים מסוגלים לשתף פעולה – וכל עוד הדברים נעשים בכפיפות לרצון האלוהי – יהודה יכולה לשגשג, אפילו תחת שלטון זר.