התורה מתירה להוציא כלים מן הבית לפני שהכוהן סוגר ומבודד את הבית בגלל צרעת. מכך אנחנו למדים שהטומאה לא נובעת ממציאות גשמית אלא מהכרזה אנושית. חז"ל פיתחו את הרעיון הזה והחילו אותו על תחומים נוספים בהלכה.

טקסטים גינקולוגיים מסופוטמיים והידע שיש לנו על ההפרשה הבתר־לידתית מאפשרים לפענח את הביטוי "דְמֵי טָהֳרָה", הביטוי שבו נוקט הכתוב בויקרא יב כדי לתאר את השלב השני של הדימום הבתר־לידתי

למרות שהתורה דנה באריכות בנושא הצרעת, היא אינה עוסקת כלל בגורם למחלה, במידת ההדבקה שלה ובדרכי הטיפול בה. ההשוואה לטקסים מסופוטמיים הנוגעים למחלה אחרת, דומה מאוד (Saḫaršubbû) מעלה כי השמטות אלה אינן מקריות כלל.