בשונה מן המחברים הכוהניים שלתפיסתם קורבנות וסדרי פולחן הם תנאי הכרחי לשימור הנוכחות האלוהית במשכן, מדגישים חברי האסכולה הדויטרונומיסטית את נשגבוּת האל ואת ציות הלב והנפש.

טקסטים גינקולוגיים מסופוטמיים והידע שיש לנו על ההפרשה הבתר־לידתית מאפשרים לפענח את הביטוי "דְמֵי טָהֳרָה", הביטוי שבו נוקט הכתוב בויקרא יב כדי לתאר את השלב השני של הדימום הבתר־לידתי