הטקסט הכוהני המקראי יוצא דופן על רקע המזרח התיכון הקדום. הוא עושה שימוש באמצעים המאפיינים כתיבת סופרים כגון קולופונים, הפניות וחוקים קזואיסטיים (אם... כי/אז...), במטרה להנגיש את הטקסט לציבור הרחב. עובדה זו סייעה להשתמרות הטקסט הכהני לאחר חורבן בית המקדש בירושלים.

התורה מתירה להוציא כלים מן הבית לפני שהכוהן סוגר ומבודד את הבית בגלל צרעת. מכך אנחנו למדים שהטומאה לא נובעת ממציאות גשמית אלא מהכרזה אנושית. חז"ל פיתחו את הרעיון הזה והחילו אותו על תחומים נוספים בהלכה.