ספר נחמיה

ההשוואה בין גישתו התקיפה של נחמיה לנשים הנכריות של היהודאים ובין תיאורה החיובי של רות כמואביה שנישאה למשפחה ישראלית, חושפת מסר המשותף לשני הטקסטים ביחס לסוגיה הקשורה לזהות היהודית.

בתקופה הפרסית התפתחה התפיסה שהתורה, המורכבת מקובצי חוקים שונים, נכתבה בידי משה מפי י־הוה. התפתחות מקבילה שהתרחשה בממלכת פרס האחמנית שופכת אור על התהליך: האווסטה, כתבי הקודש של הדת הזורואסטרית הכוללים את החוק (דָּתָא) ואת המסורת (דִּינָא), יוחסו בכללותם לזרתוסטרא (זורואסטר) כפי שנגלו לו מפי אהורא מזדא.

הקשר בין חג הסוכות שישראל חגגו במקדש ובין חג השנה החדשה באוגרית ובתי הענפים שנבנו בו לאלים.

מעמד הר סיני הפך להיות סיפור ישראלי מרכזי בתקופה הפרסית. אין אף טקסט מקראי מחוץ לתורה המזכיר אותו, עד להכללתו הייחודית בהקדמה ההיסטורית לתפילת הלויים בנחמיה ט:יג–יד. סופר מאוחר ערך את 'פסוקי סיני' אלו כדי להדגיש את ההתייחסות לתורת משה.