חוקי חמורבי

מחבר ספר הברית שבספר שמות הכיר את חוקי חמורבי ושכתב אותם כדי להתאימם לתפיסות המשפטיות והאתיות של בני ישראל. ההשוואה בין דיני ההכאה בשני קובצי החוקים מדגימה זאת בבירור.

עוד לפני תיאור מתן התורה בהר סיני, ספר שמות מספר שיתרו כוהן מדיין מייעץ למשה למנות שופטים על העם. זהו סיפור ייחודי לגבי מקור מערכת המשפט, ואין לו מקבילות בקובצי חוקים אחרים מן המזרח הקדום. ספר דברים משכתב את הסיפור המדובר תוך שהוא מייחס את הרעיון למשה וקובע את מועד התרחשותו אחרי ההתגלות בחורב.

ר' נסים ממרסיי, איש המאה ה-14, סבר שמשה שמע מה' ציווי כללי על בניית המשכן ועל מצוות התורה. את פרטי המצוות כתב משה בעצמו וייחס אותם לה' כדי לגדל את שם האל. עיון מדוקדק בפסוקים רבים בספר דברים מלמד כי לתפיסה זו, הנוגעת לתפקידו של משה כמחוקק המצוות, שורשים קדומים ביותר.

כאשר גבר הורג בשגגה אישה בהריון בעת קטטה, חומש שמות דורש ממנו פיצוי של "מידה כנגד מידה". פיצוי זה מובן בדרך כלל כעונש מוות או ניתן להתפרש כהחזר כספי. אולם מתוך ההקשר שבו מופיע הניסוח המשפטי של מקרה זה, נראה כי מדובר על ממלא מקום אנושי חי. כלומר, העבריין צריך למסור אישה ממשפחתו שלו.

המסורות היהודית, והנוצרית מייחסות את כתיבת התורה למשה, במאה ה-13 לפני הספירה לערך. האם זה גם מה שמשתמע מהתורה עצמה לגבי השאלה מי חיבר אותה ומתי?