שמות קודש

כאשר אלוהים מגלה למשה את השם י־הוה בספר שמות הוא אומר שאפילו האבות לא הכירו את השם הזה, בזמן שכל האבות משתמשים בו בספר בראשית. הפתרון שהציע המחקר הביקורתי לבעיה זו הוביל לאחד החידושים החשובים ביותר בחקר המקרא בשלוש מאות השנים האחרונות: השערת התעודות.

ספר דברים מתייחס לאתר הפולחן המרכזי כמקום שבו י־הוה בחר "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ". זהו ביטוי יוצא דופן לתיאור מהותו המופשטת – ההיפוסטזיס – של י־הוה במקדש. ביטוי מקביל המצוי בכתובות אכדיות רבות סותר פרשנות זו ומספק תיקון חשוב לאופן שבו ניתן להבין את הנאמר בספר דברים.

ה' מגלה למשה כי שמו י־הוה או "אהיה" מן השורש הו"י, כלומר, "היות". אולם השם י־הוה מקורו במדיין, והוא נובע מן המונח הערבי "אהבה, איווּי או תשוקה".