ארבע מאות נביאי החצר של אחאב מבטיחים לו שהוא ינצח את ארם. לעומת זאת, הנביא מיכיהו מספר לו שהנביאים הללו פותו על ידי רוח שקר שנשלחה מאת י־הוה עצמו על מנת להביא לנפילתו של אחאב. אילולא אחאב התכחש לרמה המוסרית הנמוכה שהגיע אליה בעיני אלוהים, היה יודע ללא כל ספק מי מהנביאים דובר אמת.

ספר דברים מתייחס לאתר הפולחן המרכזי כמקום שבו י־הוה בחר "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ". זהו ביטוי יוצא דופן לתיאור מהותו המופשטת – ההיפוסטזיס – של י־הוה במקדש. ביטוי מקביל המצוי בכתובות אכדיות רבות סותר פרשנות זו ומספק תיקון חשוב לאופן שבו ניתן להבין את הנאמר בספר דברים.

לפי הכתוב בדברים כא, אם גופה נמצאת בשדה וזהות הרוצח אינה ידועה, זקני העיר הסמוכה שוברים את מפרקתה של עֶגלה ליד נחל ומצהירים שידיהם לא שפכו את "הדם הזה". כיצד טקס העֶגלה הערופה מכפר על אשמת הדם של ישראל?

ספר דברים מציג את האפשרות העתידית שנביאים כמשה ידריכו את בני ישראל כיצד עליהם לשמור את מצוות י־הוה. בה בעת הוא מבטל כמעט לחלוטין את ההיתכנות לקיומו של נביא כזה.

למרות היחס השלילי להורדוס במקורות היהודיים המסורתיים, נראה שהראיות הארכאולוגיות מלמדות אחרת. להוציא כמה עניינים, הורדוס ראה עצמו קשור לדת היהודית וניסה לקיים את מצוותיה, אפילו בחייו האישיים.