מעמד הר סיני

"וְלֹא נָתַן יְ־הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט:ג).

פרשנים מסורתיים העניקו לפסוקים מסוימים בתורה פרושים מדרשיים או איזוטריים, וזאת בניסיון להתגונן מפני מי שלעגו להם. בגישתם הם הסכימו, על פניו, לטענת הלוגעים כי פסוקים אלה אכן חסרי ערך. למרבה המזל, ביקורת המקרא מסייעת לנו לקבל טקסטים אלה כפי שהם, ובכך מקלה על תחושת ההכרח לפרש אותם בצורה אפולוגטית.

מעמד הר סיני נעדר למעשה מהמקרא, והוא מופיע רק בתורה ובספר נחמיה, שזמנו מאוחר מאוד. היעדרות זו משקפת מסורת חלופית הרואה את חוקי ישראל כפרי יצירתן של התגלויות קטנות ומרובות אל נביאים במהלך ההיסטוריה.

מעמד הר סיני הפך להיות סיפור ישראלי מרכזי בתקופה הפרסית. אין אף טקסט מקראי מחוץ לתורה המזכיר אותו, עד להכללתו הייחודית בהקדמה ההיסטורית לתפילת הלויים בנחמיה ט:יג–יד. סופר מאוחר ערך את 'פסוקי סיני' אלו כדי להדגיש את ההתייחסות לתורת משה.