תשובה

המסורת היהודית לדורותיה מדגישה מאוד את חשיבותו של תהליך התשובה ביום הכיפורים. אך למעשה, התשובה הפכה לחלק מהותי מיום הכיפורים רק בתקופה הפוסט-מקראית כתוצאה מקישור אסוציאטיבי שעשתה המסורת בין צום ובין תשובה. מה הייתה משמעותו המקורית של צום במקרא, בעיקר בויקרא טז, הפרק העוסק ביום הכיפורים?

בדוגמאות המעטות לווידויים במקרא, החטא מתואר במונחים כלליים בלבד. לעומת זאת, תפילות הווידויים הבתר מקראיות של יום כיפור כתובות כרשימות ארוכות על פי סדר האל"ף־בי"ת ומכילות הודאות מפורטות על חטאים ספציפיים. ואולם סביר להניח שהמתוודה לא עשה רבים מהחטאים המוזכרים. מקורותיו של הווידויים מהסוג הזה בטקסטים מן מהמזרח הקדום מהאלף השני לפני הספירה, שמטרתם היתה לרפא אנשים חולים.

באפשרותינו להבין טוב יותר את השטף והדימויים של מגילת איכה ואף את המסר המרכזי שלה באמצעות זיהוי של ביטויים מקבילים או קשרים סמנטיים שיש לה לקטעים אחרים במקרא.

רחב, זונה כנענית הנאמנה לאלוהי ישראל, מסתירה שני מרגלים ישראלים מפני שליחי מלך יריחו שביקשו ללוכדם. חז"ל מתארים את רחב כאשה בעלת כוחות פיתוי "על טבעיים" היודעת את סודותיהם של כל הגברים ביריחו, ובד בבד רואים בה דוגמה ומופת לחזרה בתשובה. מן הסיפור המקראי לעומת זאת עולה דמות מורכבת יותר הפועלת בהתאם למבני הכוח של תקופתה ומקומה.