רחב, הזונה הנאמנה

זונה כנענית ויראת שמיים

אחרי שיהושע יורש את הנהגת העם ממשה, כאשר הוא מתכונן לחציית הירדן ולעלייה למלחמה על יריחו, הוא שולח שני מרגלים לסקור את העיר. במהלך שליחותם מגיעים המרגלים הללו לביתה של זונה ושמה רחב, אך למרבה ההפתעה כאשר מלך יריחו שולח את אנשיו לביתה כדי לחפש את המרגלים הישראלים רחב מסתירה אותם תחת הקש שעל גגה. לאחר מכן היא מסבירה למרגלים ששמעה על אלוהי ישראל ומצהירה על אמונתה בו ועל הוודאות שלה שהמתקפה על יריחו תנחל הצלחה.

בתמורה לעזרתה המרגלים מבטיחים שכאשר ישובו להחריב את העיר יחוסו עליה ועל משפחתה. הם מורים לה לתלות חוט שני בחלונה כדי לסמן את ביתה ולאסוף את משפחתה אל הבית. ואכן, כאשר צבא ישראל שב אל העיר והורס אותה (פרק ו), הוא מותיר את ביתה של רחב ללא פגע.

זונה?

המילה "זונה" במקרא מתארת אישה המקבלת תשלום בתמורה ליחסי מין או אישה "מופקרת", שניהם שימושים בעלי מטען שלילי. רחב המקראית לעומת זאת היא דמות חיובית, המפגינה נאמנות רבה לאלוהי ישראל על אף מוצאה הכנעני. על כן לאורך הדורות ניסו חלק מן הפרשנים להימנע מלתאר אותה כעובדת מין ולמצוא משמעויות אחרות למילה "זונה".

יוספוס (37–100 לספירה בקירוב) לדוגמא מתייחס לרחב כאל בעלת פונדק, katagōgion (καταγώγιον; קדמוניות היהודים, 5:7),^[1] תרגום שאולי מבוסס על ההקשר או לחלופין על פרשנות יצירתית של המילה "זונה", כאילו הייתה זו מילה משורש זו"נ שמשמעה "מזינה". גם התרגום הארמי "תרגום יונתן", המתוארך לראשית עד אמצע האלף הראשון לספירה, מתרגם את המילה ל"פונדקיתא" – מילה השאולה מן המילה היוונית pandokeuo (πανδοκεύω)^[2], ומשמעה בעלת פונדק.

תרגום זה זכה לתמיכה ב"פירוש מחכמי צרפת", פירוש אנונימי מצרפת במאה ה־12 (על אתר), המסכים עימו אך גם מעלה אפשרות נוספת:

זונה – פונדקיתא, שמוכרת מזונות ומכלכלת עוברים ושבים. ויש אומרים שמזנה אחרים ביופיה.^[3]

הפרשנות השנייה עדיין נמנעת מלומר כי רחב הייתה עובדת מין, וטוענת כי גברים ביקשו להתפעל מיופייה ותו לא. עם זאת, המשמעות הפשוטה של המילה במקרא היא אכן אישה המקיימת יחסי מין תמורת תשלום, וכך מציג לנו המקרא את גיבורת הסיפור. למען האמת, אפילו שמה, על משמעותו המילולית, עשוי להיות ביטוי גס המכוון למשלח ידה בתחום המין.^[4]

אולם אין זה סיפור על אישה שהייתה בעבר זונה וכעת בוחרת להסתפח אל קהילת המאמינים; רחב מצהירה על אמונתה באלוהי ישראל בעודה עוסקת ב"מקצוע העתיק (והבזוי) בעולם".

מוטיב היפוך מבני הכוח

מבחינה מסוימת סיפורה של רחב הוא חוליה אחת בשרשרת ארוכה של סיפורים במקרא שבהם אלוהים פועל באמצעות "האנדרדוג" או הדמות החלשה בסיפור. בספר בראשית, יעקב, הבן הצעיר יושב האוהלים ולא הבן הבכור, עשו הלוחם, הוא זה שנותן את שמו לעם ישראל. יתרה מכך, רבקה האם – ולא יצחק האב – היא שמעדיפה את יעקב והיא שמצליחה להביא להקדמתו בסדר הברכות, אף על פי שפעלה בחברה שבה לרצונם של גברים היה משקל רב יותר.

המקרא משופע בדוגמאות כאלה: גדעון, בנה הצעיר של משפחה קטנה, נבחר בידי המלאך להנהיג את ישראל (שופטים ו:טו); יפתח לא היה בנה של אשת אביו אלא "בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה" ואחיו הגלו אותו (שופטים יא:א–ב); דוד היה בנו הקטן של ישי, נער קטון לצד אחיו הגדולים והגבוהים ממנו, בשעה ששמואל בחר אותו למנהיגם הבא של ישראל (שמואל א טז:ו–יב); שלמה היה בנה של אישה שדוד נאף עמה, ואף לא היה בנו הבכור של דוד. אלוהים בחר שוב ושוב בבני אנוש שלמראית עין לא היו כשירים להיות שליחיו. לעתים עשה זאת באמצעות הפיכה של מבני הכוח בחברה, לעתים הבהיר מעל כל ספק כי הכוח האמיתי שייך לו לבדו, ופעמים שפעל בשתי הדרכים גם יחד.

רחב ללא ספק מגלמת את השוליות הזו מכמה בחינות: היא אישה, ולא זו אף זו אישה רווקה חסרת ילדים. היא אינה שייכת לעם ישראל אלא לעם היושב בעיר העומדת להיכבש. ולבסוף, כמובן, היא זונה.

במגוריה בחומה הסובבת את העיר, היא חיה – הן מבחינה סמלית, הן פשוטו כמשמעו – בשולי החברה. ועדיין, על אף שוליותה, היא אינה מתוארת, לא אצל הכתוב ולא אצל הפרשנים, כנטולת כוח: היא שולית וחזקה בעת ובעונה אחת, דמות בזויה אך גם מעוררת יראת כבוד. ואכן על פי חז"ל משלח ידה העניק לה את היכולת לסייע למרגלים הישראלים. התובנה הזו סייעה לחכמים להתמודד עם השאלה המטרידה: מדוע שמו המרגלים פעמיהם הישר אל בית בושת?

ידע הוא כוח, לא חשוב מאין הגיע

יוספוס, שאת דבריו קראנו לעיל, ראה ברחב אכסנאית ולא זונה, ומתבל את הסיפור בתיאור של כל פעולות הריגול שעשו המרגלים לפני שעלו על משכבם בפונדקה של רחב (קדמוניות ה: 5-, 7, תרגום אלכסנדר שור):

[...] כי בתחלה לא הכירו בהם הכנענים ויתורו את עירם כולה בלי מורא, איזו חלקים מהחומה חזקים ביותר ואיזו אינם מגינים על התושבים באותה המדה ואיזו מהשערים יועילו מחמת רפיונם לצבא לחדור דרכם. האנשים שפגשו בדרכם לא שמו לב על כי מסתכלים הם, בחשבם שכך נאה לזרים בגלל סקרנותם לסייר ולבדוק כל דבר אשר בעיר ואין כאן כוונת־אויב כלל. אבל בערוב היום סרו לאיזה מלון [...]^[5]

לתוספות אלו אין כל זכר בכתוב, שהרי המרגלים מתוארים כמתייצבים בבית רחב ללא זכר לפעולת ריגול כלשהי:

^{יהושע ב:א} וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה.

כמה חוקרי ספרות בני זמננו קוראים את הסיפור כטקסט הומוריסטי שמטרתו להביא את הקורא לצחוק על חשבונם של המרגלים.^[6] זאת ועוד, הניגוד מדגיש את טבעה המפתיע של חסידותה של רחב: הישראלים מתחמקים מאחריותם והולכים לבית תענוגות, ודווקא שם פוגשים בזונה כנענית יראת שמיים היודעת לצטט משירת הים.^[7]

לעומת זאת על פי הפרשנות המסורתית הטקסט איננו משמש ביקורת על המרגלים, ונקודת המוצא שלה היא כי הם היו צמד יראי אלוהים שלא ביקש מגע מיני כלשהו. על פי הדרך הזו עולה בהכרח הצורך לתרץ את המקום התמוה שבחרו בו המרגלים כיעד לריגול.

אישה בעלת קשרים ומידע פנימי

אמנם החברה אינה מעניקה לזונות מעמד חברתי או כוח באופנים המקובלים, אולם חז"ל מציינים כי עבודה בתעשיית המין יכולה להקנות לאישה כוח מעשי רב למדי: היא שומעת את סיפוריהם וסודותיהם של הגברים הבאים אליה ורואה אנשים חזקים ברגעיהם הפגיעים ביותר.

אחד ממדרשי חז"ל מניח כי בזמן שהגיעו המרגלים כבר עסקה רחב במשלח ידה למעלה מארבעים שנה, וצברה קהל לקוחות רחב ביותר (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דעמלק ג [יתרו]):

אמרו, רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ’ שנה שהיו ישראל במדבר זנתה…^[8]

מלבי"ם (מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, 1809–1879) מניח כי הישראלים היו מודעים למעמדה המרכזי של רחב ביריחו, וסבור כי מסיבה זו שמו שני המרגלים פעמיהם דווקא לבית זונות:

מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, נגלו לה סתרי גדולי הארץ וסודותיהם. ואצלה יחקורו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום רק “וישכבו שמה”

על פי מלבי"ם, טבעי שהמרגלים הישראלים, המחפשים מידע על העיר, פונים לרחב: הם יודעים שהיא מחזיקה בסודות רבים.^[9] לכן, כאשר מלך כנען שומע, כמסופר ביהושע ב:ב, כי מרגלים ישראלים הגיעו לארצו, הוא שולח את אנשיו ובפיהם פקודה לרחב למסור את המרגלים. ודאותו של המלך כי שם יימצאו המרגלים מחזקת את ההנחה כי כל אדם בעל חשיבות עבר בביתה בשלב זה או אחר.

הערצת הזונה...

ההשערה בדבר החשיבות האסטרטגית הגדולה של רחב הביאה עימה גם רצון להסביר: מה הפך אותה לנחשקת כל כך? חז"ל סוברים כי בהכרח בורכה רחב ביופי יוצא דופן. כך למשל מציין התלמוד הבבלי (מגילה טו ע"א):

תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם ואילו הן שרה רחב אביגיל ואסתר^[10]

שלוש הנשים האחרות, מן האם הראשונה של עם ישראל ועד לגיבורה של סיפור פורים, הן נשים יהודיות כשרות ויראות אלוהים. אם ההשוואה הזו נראית מאופקת, הרי שהטקסט ממשיך בתיאור יופייה של רחב כמשהו קרוב לעל־טבעי:

וא[מר] ר’ יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי

לכאורה התגובה הגופנית הקיצונית למשמע שמה של רחב נובעת מן התשוקה שמעורר יופייה המופלא של רחב.

במענה לדברי רבי יצחק, באמירה שהנסיבות היחידות שאני יכולה לדמיין עבורה הן משחק פוקר אפלולי,

אמ[ר] ליה רב נחמן: "אנא אמינא ולא איכפת לי" (=אני אומר את שמה ולא מושפע מכך)

 אמ[ר] ליה [רבי יצחק]: כי קאמינא ביודעה ובמכירה ובמזכיר שמה (=אני דיברתי על אדם שראה והכיר אותה ואמר את שמה)^[11]

אין ספק שכוחה המיני של רחב, כלומר יכולתה להביא גברים לתגובה בלתי נשלטת – תופעה שמרגשת אותם ובד בבד מאיימת עליהם – הצית את דמיונם של הפרשנים המסורתיים.

אפילו לנוכח הסתייגותו ההגיונית של רבי יצחק, עדיין מדובר בכוח מיני רב עוצמה, כמעט אלוהי. עם זאת כוחה המיני של רחב אינו משתווה לכוחו של האל.

...ויראת האל

ביהושע ב:ט–יא רחב מסבירה למרגלים מדוע הצילה אותם ומספרת מה למדה על אלוהי ישראל. היא ממשיכה ואומרת כי עמה שמע על הנפלאות שחולל אלוהי ישראל,

^{יהושע ב:יא} וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם

שלושה פרקים לאחר מכן, ביהושע ה:א, הכתוב מזכיר תופעה דומה ביותר. מלכי האמורי שמעו על הנסים הרבים שעשה אלוהים,

^{יהושע ה:א} וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

התוכן זהה אולם המילים שונות: כאן נאמר כי "לא היה בהם עוד רוח" ואילו רחב אומרת כי "לא קמה עוד רוח באיש" ומשתמשת בשורש קו"מ. חז"ל נאחזים בהבדל זה כדי לשוב ולתאר את מפגשיה של רחב עם גברים וטוענים כי מתוך פחדם מבני ישראל התקשו הגברים בכנען להגיע לזקפה (בבלי זבחים קטז ע"א–ע"ב):

מאי שנא התם דכ[תב] (=מדוע שם נכתב) "ולא היה עוד בם רוח" ומאי שנא הכא דכ[תב] (=ואילו שם נכתב) "ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם"

דאפי[לו] אקשויי לא אקשו מנא ידעא דא[מר] מר אין לך שר ונגיד שלא בא אצל רחב הזונה (=שלא הצליחו להגיע לזקפה. איך ידעה זאת? כמו שאמר החכם: לא היה שר או עשיר בכנען שלא בא לרחב הזונה).^[12]

מקריאת שני תיאורים חז"ליים אלו יחד אנו למדים כי אפילו אישה שרק אמירת שמה מסוגלת להביא לפליטת זרע בלתי רצונית חשובה כאין וכאפס לעומת האימה והיראה שמעורר תיאור כוחו של האל.

רחב כמופת לתשובה

רחב מקבלת בברכה את הנפלאות שעשה אלוהים לעמו ומחליטה להצטרף למחנה ישראל. מבחינתם של חז"ל משמעות הדבר היא שרחב התגיירה.^[13] חז"ל אף טוענים כי זונה זו, שעד כה הייתה חשוכת ילדים, נישאה ליהושע והעמידה דורות של נביאים וכהנים. התלמוד הבבלי במגילה יד ע"ב מונה שמונה נביאים שיצאו מחלציה ומוסיף לרשימה נביאה תשיעית אפשרית – חולדה הנביאה.^[14]

הטענה שחולדה אף היא יוצאת חלציה של רחב היא אולי משחק מילים על שם אימה, תקווה, שמלבד משמעותו הרווחת נושא גם משמעות אחרת – "חבל". תקווה היא המילה שבה מכנים המרגלים את החבל שרחב מתבקשת לתלות על ביתה כדי לסמן לפולשים הישראלים כי היא בת בריתם ואין לפגוע בה:

^{יהושע ב:יח} הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ. 

חולדה היא בתה של תקוות השני ובתן של האמונה ושל שבועה שנשמרה בנאמנות.

כגודל החטא גודל התשובה

הגרסה של חז"ל לסיפור, שבה רחב פותחת בחיים חדשים לחלוטין לאחר גיורה והופכת מזונה כנענית לאשת חיל ישראלית, משרטטת סיפור פשוט של טוב קיצוני ורע קיצוני (מדרש משלי לא:כב). ספרי זוטא (בהעלותך י:כט) אף פותח את שבחי רחב בהדגשה של מופקרותה:

ר’ יהודה אומר ארבעה שמות של גנאי היה לה. נקרא שמה רחב הזונה… שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים [שודדים] מבחוץ שנאמר (יהושע ב:טו) "כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת"

אולם כוונת המדרש כאן אינה סתם להכפיש את רחב אלא להבליט את גודל צדקתה ותשובתה.

ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה – על שעשתה מאהבה נתן לה [שכר] המקום [אלוהים] מאהבה, על אחת כמה וכמה אלו היתה מישראל.

פסיקתא רבתי מ:ג מגדיל לעשות ומשתמש ברחב כדי להראות שאין אדם שאין לו מחילה. המדרש אומר כי לעתיד לבוא, כאשר ידון הקב"ה את אומות העולם,

אומר לאומות העולם למה לא קרבת אצלי, והוא אומר שהייתי רשע מוחלט והייתי מתבייש, והוא אומר לו וכי יותר היית מרחב שהיה ביתה בקיר החומה והייתה מקבלת את הליסטים ומזנה מבפנים, וכשנתקרבה אצלי לא קיבלתיה והעמדתי ממנה נביאים וצדיקים?

הניגוד בין חומרתם של חיי החטא שניהלה רחב ובין התשובה השלמה שעשתה כה מוחלט, שהיא הפכה למקרה מובהק של קל וחומר:^[15] אם רחב יכולה לשוב בתשובה ולהתקבל אצל אלוהים, הרי שגם אתם יכולים.

מקיצון אחד למשנהו

תפקידה הכפול של רחב – החוטאת הנוכרית בה"א הידיעה שהיא גם האישה יראת השמיים הפורצת לישראל את הדרך לניצחונו, הפכו את סיפורה המקראי הקצר למוקד של עניין לפרשנים רבים, יהודים ונוצרים, קדומים ובני ימינו, וכל אחד מאלו יצר בעזרת חלקי הסיפור דמות רחבה דיה שתכיל באופן זה או אחר את המורכבות הזו.

פרשנים קדומים שראו בה מופת לתשובה ולראייה שכל אדם יכול לשוב מדרכו הרעה ולבחור בדרך הישרה הדגישו את המעבר שעשתה מקיצון אחד למשנהו. אולם דגש שכזה יוצר דמות שאפשר לכנותה "דמות שטוחה", כמעט חסרת כל מורכבות, דמות המשמשת בעיקר ככלי להתקדמות העלילה או כאמצעי להעברת מסר.

ואכן, נראה שחז"ל מתארים לעצמם את רחב כמי שעברה מקיצון מוסרי אחד למשנהו כאילו לחצה על מתג – מחיי חטא של זונה כנענית לאישה יראת אלוהים בחיקו של עם ישראל המגדלת נביאים על ברכיה.

המעבר שעושה רחב בין שני סוגי טיפוסי הנשים הללו מסמל את המעבר האנושי מן הזרות וההבל אל החוכמה והטוב, "כחלק מן הסיווג הנצחי שמסווגת הפטריארכיה את הנשים כולן – כקדושה או כקדֵשה", נטייה הבולטת ביותר בספרות החוכמה אך איננה מנת חלקה בלבד.^[16] על כן החלקים בחייה של רחב שבהם ה"קדֵֵשה" וה"קדושה" מתקיימות בה במקביל נתפסים כמשהו אירוני.

שינוי מהותי או השתנות הנסיבות?

אך אם נקרא את הסיפור המקראי ואת המדרשים הסובבים אותו בתשומת לב לרחב עצמה ולהקשר של חייה ככל שנצליח לשער אותו, האם אכן נראה לפנינו שינוי אישי אמיתי מחיי חטא לצדיקות? האם רחב עצמה השתנתה, או שמא הגעתם של המרגלים זימנה בפניה את האפשרות לבטא את האמונה שכבר פיעמה בתוכה, ולאחד את גורלה גם באופן רשמי עם גורל העם שאת אמונתו אימצה זה מכבר? במילים אחרות, האם רחב היא שהשתנתה או שאולי העולם הוא שהשתנה סביבה?

קריאה של מעשה רחב ביחס למבני הכוח הסובבים אותה תאפשר לנו לשוות בעיני רוחנו דמות מורכבת ועגולה יותר, לא רק זונה כנענית אלא גם אישה נבונה העושה כמיטב יכולתה בעזרת הכוח המצוי בידיה בזמן נתון.

כפי שהרחבתי לעיל, חז"ל בפרשנותם מכירים בכוחה של רחב ובשינוי ובגדילה שהוא עובר לאור הנסיבות. היא יפה עד אימה, ומתת זו מנחילה לה הצלחה בעיסוקה הכעור. חז"ל כותבים בלא כל הסתייגות כי עיסוקה בזנות החל כשהייתה בת עשר.

באמרם זאת הם מבקשים להדגיש כי הייתה "מומחית" במשלח ידה וכי טוותה רשת רחבה של קשרים. אבל אם ננסה לדמיין את סיפור חייה השלם של רחב, לאמירה הזו תהיינה השלכות שונות מאוד. האם בהכרח נדמיין כי ילדה בת עשר נעשית זונה עקב טבעה החוטא, או שמא נחשוב שנסיבות החיים כפו עליה את המסלול הזה?

היה זה דווקא משלח ידה שדרכו רכשה רחב את אמונתה באלוהי ישראל. אמנם נראה שרבים אחרים ביריחו הכירו את סיפור קריעת ים סוף במהלך יציאת מצרים, שהרי הם שהביאו אותו לידיעתה – אך רחב היא היחידה בסיפור המצהירה על אמונתה באלוהי ישראל.

עבודה במסגרת הסדר החברתי הקיים

האם נוכל להניח כי רחב יכלה לפעול על פי אמונתה זו קודם לכן אך בחרה שלא לעשות זאת? האם אישה בת חמישים שעבדה ארבעים שנה בזנות הייתה יכולה לאמץ פתאום תפקיד שונה בחברה הכנענית לולא התפרקות הסדר החברתי שהביא חורבן העיר? ההשערה הסבירה יותר היא שבליבה של רחב פנימה כמעט לא התחולל שינוי, אלא שהעולם השתנה סביבה – שינוי שבחלקו התרחש הודות לאומץ ליבה ולתבונתה – והשינויים הללו יצרו מצב שבו לא ששחרר אותה מן התפקיד החברתי שהייתה לכודה בו.

קוראים בני זמננו היודעים לזהות את מבני הכוח הפועלים בחברה סביבנו עשויים לראות את החברה שאנו חיים בה משתקפת בסיפורה של רחב, ביודעם כי נסיבות החיים של אדם והפריבילגיה היחסית שלו (או העדרה) משפיעות על סיפור חייו לא פחות מתפיסותיו המוסריות. כאשר אין לאישה או לאיש אפשרות מציאותית להתפרנס, שיפוט מוסרי של מה שנראה כבחירה גרועה יכול בקלות להוביל אותנו להערכה מוטעית של טיבם.

רחב מדגימה שסיפור חייו של אדם יכול להשתנות עם הזמן. השאלה היא באיזו מידה היה תלוי שינויה של רחב במהפך פנימי ובאיזו מידה היה תלוי בהשתנות הנסיבות החיצוניות. ראוי שאנו, קוראות כקוראים, אזרחיות כאזרחי העולם, נביא לתשומת ליבנו את שתי האפשרויות.