חוקי המזרח הקדום

לאור הראיות העולות מן המקרא ומממצאים מן המזרח הקדום באשר להשלכותיה של שבועת שקר, אני מציעה זווית חדשה להבנת המקרה שבו קרבן אשם (ויקרא ה:כ–כו) נועד לכפר על עבירת רכוש ועל שבועת שקר שבאה לאחריה.

עוד לפני תיאור מתן התורה בהר סיני, ספר שמות מספר שיתרו כוהן מדיין מייעץ למשה למנות שופטים על העם. זהו סיפור ייחודי לגבי מקור מערכת המשפט, ואין לו מקבילות בקובצי חוקים אחרים מן המזרח הקדום. ספר דברים משכתב את הסיפור המדובר תוך שהוא מייחס את הרעיון למשה וקובע את מועד התרחשותו אחרי ההתגלות בחורב.

למרות שהתורה דנה באריכות בנושא הצרעת, היא אינה עוסקת כלל בגורם למחלה, במידת ההדבקה שלה ובדרכי הטיפול בה. ההשוואה לטקסים מסופוטמיים הנוגעים למחלה אחרת, דומה מאוד (Saḫaršubbû) מעלה כי השמטות אלה אינן מקריות כלל.

כאשר גבר הורג בשגגה אישה בהריון בעת קטטה, חומש שמות דורש ממנו פיצוי של "מידה כנגד מידה". פיצוי זה מובן בדרך כלל כעונש מוות או ניתן להתפרש כהחזר כספי. אולם מתוך ההקשר שבו מופיע הניסוח המשפטי של מקרה זה, נראה כי מדובר על ממלא מקום אנושי חי. כלומר, העבריין צריך למסור אישה ממשפחתו שלו.