המשכן על רקע המזרח הקדום

משכן הוא המונח העיקרי שבו משתמש המחבר הכוהני של התורה לתיאור מקדש האוהל של י־הוה.^[1] הצורה המשוכללת של המשכן, המבנה ההנדסי והחידות הסמליות הקשורות בו עוררו תשומת לב בקרב רבים מהמוחות החריפים ביותר באלפיים השנים האחרונות לרבות יוספוס פלביוס, פילון, אוריגנס, הירונימוס, אוגוסטינוס, בדה ונרביליס, רמב"ם, רש"י וסר אייזיק ניוטון.^[2] המשכן היה חשוב מאוד למחבר הכוהני. כמעט 400 פסוקים עוסקים במבנה ובתכולה שלו, פירוט רב פי כמה מזה שזוכים לו מבנים דומים במקרא ובכתבים עתיקים אחרים מהמזרח הקדום. מקדש שלמה לעומת זאת, על כל הפאר שלו, מתואר רק ב-70 פסוקים בפרקים ו-ז של מלכים א'.

מבנה המשכן

ספר שמות מתאר את המשכן כמבנה העשוי חדר אחד ארוך שפתחו פונה מזרחה (כו:יח-כב). שלד המבנה היה עשוי מקרשים של עצי שיטה, עשר אמות גובה הקרש ואמה וחצי רוחבו (כו: טו-יז). מרבית השחזורים מציבים את קרשי המשכן בצמוד זה לזה: עשרים קרשים בכל אחד מהצדדים הארוכים (צפון ודרום), שישה מאחור (מערב) ובנוסף שני קרשים פינתיים, היוצרים יחד מבנה באורך 30 אמות (13.7 מטרים) וברוחב ובגובה 10 אמות (4.6 מטרים).^[3] אחרי שהועמדו הקרשים כוסה המבנה בשתי יריעות פשתן, עם כיסוי חיצוני של עור אדום (כו:א-יד).

בתוך המשכן יש פרוכת היוצרת הפרדה. בחדר הפנימי נמצא קודש הקודשים ובו הוצב ארון העדות (כו:לג). בחדר החיצוני, שניתן לקרוא לו "הקודש", ניצבים מזבח הקטורת (ל:א-י), שולחן לחם הפנים (כה:כג-ל) והמנורה (כה:לא-לט). המשכן נפתח למרכזה של חצר גדולה (כז:ט-יט), באורך מאה אמות ורוחב חמישים אמות, ובה נמצאים הכיור (ל: יז-כא) ומזבח גדול (כז:א-ח).

סמליות

בדומה למבנים דתיים עתיקים רבים מהמזרח הקדום, המשכן משקף באופן סמלי את היקום. הכניסות של החצר ושל האוהל פונות לכיוון זריחת השמש.^[5] שבעת קני המנורה הם ככל הנראה סמל למספר גרמי השמיים המאירים הנראים לעין בלתי מזוינת (השמש, הירח והכוכבים חמה, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי). מנורת המשכן הוצבה באופן סמלי לאורך הקיר הדרומי כיוון שלרוב כוכבי הלכת היו חוצים את השמים מדרום למבנה.

לא ברור אם המחבר של בראשית א' ושל תיאור המשכן ידע על הקשר בין המספר שבע ובין 7 גרמי שמיים אלה. עם זאת, ייתכן שהמחבר הושפע מהמסורת הבבלית, שבה הקשר הזה מקובל יותר. סיפור הבריאה אנומה אליש למשל חובר על שבעה לוחות. הזיגורט הבבלי (מקדש מדורג) היה בנוי בשבעה מפלסים, כל אחד מהם מזוהה עם השמש, הירח או אחד מחמשת כוכבי הלכת האחרים.^[6]

שנים עשר מחזורי הירח בשנה שמשית היו מיוצגים באופן סמלי במשכן בתריסר כיכרות הלחם המונחות על שולחן לחם הפנים בכל שבת (ויקרא כד:ה-ט). ההקבלה המובהקת ביותר לכך נמצאה באיקונוגרפיה של קברים מצריים שבה עורכים שולחן לנפטר עם כיכרות לחם, לעתים קרובות במספר 12.^[7] בנוסף, בטקס מסופוטמי, 12 כיכרות לחם מונחים על שולחן המוקדש לאישתר.^[8]

"אשר אני מראה אותך" - תכנון אלוהי

כדי לבנות את המשכן, את ארון העדות ואת שאר כלי הפולחן, י־הוה ממנה שני בעלי מלאכה, בצלאל ואהליאב (שמות לא: א-יא) והמשכן מוקם תוך תשעה חודשים (שמות יט:א, מ:יז). כי לוודא שהמבנה יוקם כהלכה, י־הוה מראה למשה "דגם" של המבנה וכליו בעודו על ההר:

^{שמות כה:ח} וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. ^כה:ט כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.^[9]

סביר להניח שמשמעות הכתוב היא שהמשכן וכליו הוצגו בפני משה בחזון נבואי, באותו אופן שבו י־הוה מראה ליחזקאל את בית המקדש העתידי (יחזקאל ד:ד). לחלופין, הטקסט המקראי עשוי לרמוז שהמשכן תוכנן על פי דגם משכנו של י־הוה בשמיים, ובו חזה משה על ההר.^[10]

תהליך כזה של בנייה על פי התגלות משקף תיאורי בנייה אחרים של מקדשים במזרח הקדום. לדוגמה, האל נינגירסו התגלה לגודאה מלך לַגַש (בערך 2200 לפני הספירה) בחלום, והציג בפניו דגם של המקדש שאותו היה אמור.^[11]

מה קרה למשכן?

המשכן נועד להיות מקדש נייד לי־הוה שנוסע יחד עם בני ישראל במסעו במדבר סיני. לכן, כשבני ישראל יוצאים מהר סיני, הם מפרקים את המשכן וכליו, מניידים אותו ואז מקימים אותו שוב במחנה החדש (במדבר י). זו ההתנהלות שהטקסט הכוהני מציג לאורך כל תקופת המדבר.

על פי יהושע יח:א, לאחר כיבוש הארץ הוצב אוהל מועד (שם נוסף למשכן שבו משתמשים גם טקסטים כוהניים וגם לא-כוהניים) בשילה:

 ^{יהושע יח:א} וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם.

ספר שמואל מתאר כי בשילה יושב "בית י־הוה" (שמואל א, א:ז), או "מקדש י־הוה" (שם א:ט), ובפסוק אחד "אוהל מועד" (שמואל א א:ט).^[12] משפחתו של עלי הכהן אחראית על אתר פולחן זה עד אובדן הארון בקרב נגד הפלשתים באבן העזר (שמואל א, ד).^[13] הארון מוחזר בסופו של דבר לבית שמש ולאחר מכן לגבעה בקריית יערים (שמואל א ו:יג-ז:ב). בהמשך ספר שמואל דוד מביא את ארון הברית לירושלים ומציב אותו בתוך אוהל (שמואל ב, ו). כאשר דוד מציע לבנות לי־הוה בית מקדש, נתן הנביא מוסר לו את נקודת המבט של י־הוה:

^{שמואל ב ז:ו} כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן.

האזכור האחרון של אוהל י־הוה נמצא בסיפור חנוכת מקדש שלמה בירושלים:

^{מלכים א ח:ג} וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. ^ח:ד וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְ־הוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם.^[14]

בשום מקום הכתוב לא מציין לאן בבית המקדש הביאו את האוהל. ריצ'רד אליוט פרידמן טען שהוא הוקם בחלל שתחת כנפי הכרובים הגדולים שבתוך קודש הקודשים, בהתבסס על השוואה בין גודל המשכן בספר שמות לבין גודל החלל הזה.^[15] אצל חז"ל מוזכרת מסורת כי המשכן פורק ואוחסן באוצר בית המקדש.^[16] בדומה לארון העדות, גורלו הסופי של המשכן לאחר הכניסה לבית המקדש נותר בגדר תעלומה.

בניין היסטורי או בדיוני?

האם תיאור המשכן בספר שמות מבוסס על מבנה אמיתי או שהוא רק פרי דמיונו של המחבר הכוהני? לקראת סוף המאה ה-19, חוקרים החלו לפקפק בהיסטוריות של המשכן. הפקפוק הגיע בעקבות עבודתם המשפיעה של קרל גרף ויוליוס וולהאוזן. לטענתם מחבר המקור הכהני לאחר גלות בבל רצה להדגיש את החשיבות של עבודת הקורבנות ולשם כך המציא מקדש נייד ששימש את בני ישראל כבר בתקופת משה ואהרן במדבר וכך עיגן את פולחן הקורבנות לימי קדם. הגודל של מקדש האוהל הבדיוני הזה היה חצי מגודלו של מקדש שלמה והפירוט לגבי תהליך הבנייה שלו נבע אך ורק מדמיונו הפורה של המחבר.^[17]

התיאוריה של וולהאוזן שלטה בתחום חקר המקרא עד 1947, כאשר פרנק מ' קרוס הבן הסתמך על עדויות מצוירות וכתובות מפיניקיה, אוגרית, מצרים ומסופוטמיה כדי להראות שתיאור המשכן תואם במידה רבה למבנים עתיקים ממשיים.^[18] קרוס טען שהתיאור בטקסט הכוהני חייב היה להתבסס על תיעוד כתוב קדום יותר של אוהל כזה.^[19] מאז המאמר המקורי של קרוס, הצטברו עדויות נוספות רבות התומכות בקיומו ההיסטורי של מבנה מסוג זה.

מקבילות כתובות מהמזרח הקדום

בספרות המזרח הקדום נמצאו מקבילות קדומות רבות למשכן:

אוגרית – באוגרית של תקופת הברונזה המאוחרת, האל הכנעני אל וכן אלים אחרים חיו במקדשי אוהלים שכונו לעתים קרובות "אהל" (͗hl) ו"משכן" (mškn) וגם מסגרות האוהלים הללו כונו "קרש" (qrš). בעלילת כֶּרֶת, מסתיימת האספה האלוהית במילים: "יברכוהו האלים וילכו / וילכו האלים לאהליהם (lahlhm) / חוג האלים למשכנותיהם (lmšknthm)."^[21]

מצרים – ב"מאבק הורוס וסֶת", שני האלילים מתקוטטים, ואחרי שהם מחליפים כינויי גנאי הטקסט מציין שהם "הלכו אל אוהליהם (‘imw). האל הגדול [רֶע] ישן במשכנו (sḥ)."

הקריאה לחזור לאוהל (בשני הציטוטים לעיל) היתה נוסח שכיח לפיזור אסיפות. למעשה, נוסח זהה מוזכר פעמיים במקרא. שבע בן בכרי מביע את חוסר שביעות הרצון מהממלכה המאוחדת של דוד בקריאה "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ:א). כעבור שני דורות, אותו נוסח משמש בעת הפיצול בין ממלכת ישראל לממלכת רחבעם (מלכים א יב:כ = דברי הימים ב י:טז).

גְּבַל – פילון איש גבל (Philo Byblius) תרגם ליוונית היסטוריה פיניקית המיוחסת לסנכוניאתון. הסיפור עוסק באלוהות שיש לזהות ככל הנראה עם האל הכנעני "אל" העוברת ברחבי הארץ במקדש נייד.^[22]

מארי – מספר טקסטים ממארי שבמסופוטמיה מהמאה ה-18 לפני הספירה מזכירים אוהלים, כל אחד מהם נתמך בעשרה לוחות כבדים. טקסטים אלה משתמשים במילה קרסו (qersū), מקבילה לשונית למילה "קרש" שמתארת את שלד האוהל במשכן המקראי ובאוגרית (qrš).^[23] באחד הטקסטים של מארי כתוב:

ביום ה"גימקום" מסגרות אוהלים (qersū) יוקמו ( iš-ša-ak-ka-nu — מקבילה לשונית  למילה משכן^[24]). חמור יהרג. האלים וחפציהם יצאו ממסגרות האוהלים (qersū). [כל] אל ילך למקדשו, והמלך ילך לארמונו.^[25]

מקבילות ארכיאולוגיות (ממצרים הקדומה)

המקבילות המובהקות ביותר למשכן נמצאות, באופן מדהים למדי, בדיוק בזמן ובמקום שבהם התורה טוענת שנבנה המשכן: מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת.^[26]

תות אנך אמון – בתא הקבורה שבתוך הקבר של פרעה תות אנך אמון נתלתה יריעה מעל מסגרת עץ מצופה זהב.^[27]

אוהל חתחור – שרידים של מקדש אוהל המוקדש לאלה המצרית חתחור (בין השאר גם אלת המכרות) התגלו בתמנע שבישראל. כמויות גדולות של בד עבה, צבוע בגוונים שונים של אדום וצהוב, שוחזרו. נחש נחושת, הדומה להפליא לנחושתן המוזכר בתורה (שמות כא ח-ט), התגלה בגומחה המרכזית של המקדש.^[29]

מסגרות האוהל של תֶיַה – במבנה השייך לתֶיַה, חמותו של המלך אחנתון, נמצאו לוחות מבנה מצופי זהב הדומהם ללוחות אוהל של תות אנך אמון. המקדש מורכב מכמה לוחות עץ המחוברים יחד בעזרת שגמים ומגרעות ויוצרים בימת מתים מלבנית בגודל חדר שלם.^[31] אני מאמין שזוהי דוגמה אפשרית למראהם של קרשי המשכן, ללא הכיתוב.

"המשכן" של רעמסס השני

המקבילה הקרובה ביותר לצורה ולשימוש של המשכן מגיעה מעדויות מצוירות של מחנה אוהלים צבאי שבו השתמש רעמסס השני בזמן מלחמתו בחיתים בקרב קדש.^[33] הקרב הזה היה כל כך חשוב לרעמסס השני שהוא מתואר בהירוגליפים בעשרה מקומות שונים ברחבי מצרים העתיקה, וסצנות הקרב שלו תועדו בצורה אמנותית בחמישה מקומות. המחנה המצרי של רעמסס השני, המקביל למשכן, מצוייר באבו סימבל, בלוקסור, ופעמיים ברעמסאום.^[34]

לשני המבנים חצרות ישרות הפונות מזרחה, אורכם פי שניים מרוחבם, והכניסה אליהם נמצאת במרכז הדופן הקצרה המזרחית. באמצע המחנה ממוקמת הכניסה לאוהל בעל חדר ארוך ביחס אורך-רוחב של 3:1. החדר מורכב מאוהל קבלת פנים ביחס של 2:1, המוביל לאוהל כס מלכות מרובע המכונה "לשכת פרעה" או במקרה שלנו, "קודש הקודשים".

תבבליט הקיר של מחנה רעמסס השני באבו סימבל שבדרום מצרים נראית גם חצר ישרה ביחס של 2:1 ובמרכזה הכניסה לאוהל פרעה. הנתינים מוצגים כורעים ברך וחולקים כבוד לפרעה רעמסס השני, המיוצג על ידי קרטוש, עם כנפיים של שתי דמויות הורוס הסוככות על פרעה. הדימוי הזה מזכיר את התיאור של כנפי שני כרובים הסוככים על ארון הברית בקודש הקדשים של המשכן (שמות כה:יח-כ)‏.

במקבילות מצריות מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו מאפיינים אחרים של המשכן, בין השאר של הצורה והתפקיד של ארון הברית.^[39] באופן דומה ניתן למצוא מקבילות למנורת המשכן במנורות מצריות מתקופת הברונזה המאוחרת, על בסיס טרמינולוגיה, מקבילות אמנותיות ואוּמנות. ^[40]

האוהל הצבאי של י־הוה

התיאור של האוהל הקדוש של י־הוה, המעוצב בדומה לאוהל צבאי, מתאים להקשר המקראי של י־הוה כ"לוחם".^[41] י־הוה נלחם למען ישראל בשמות יד-טו, אוחז בכלי נשק בדברים לב:מא-מב , ואף נקרא "אִישׁ מִלְחָמָה" בשמות טו:ג ו"גִּבּוֹר מִלְחָמָה" בתהילים כד:ח. בכל פעם שהמשכן והארון עמדו לנוע, אמר משה:

^{במדבר י:לה} קוּמָה יְ־הוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

כשם שרעמסס השני התפאר בכך שהביס לבדו את כל כוחות האויב בקדש, כך גם לפי שמות יד-טו י־הוה לבדו הביס את המצרים. כאשר בני ישראל נמצאים במלחמה, אלוהים שוכן בתוך מחניהם (דברים כג:ט). בהמשך, כשהם נלחמים בפלשתים, בני ישראל מביאים את ארון הברית לשדה הקרב, בסופו של דבר הפלשתים מנצחים, ולוקחים את הארון בשבי (שמואל א' ד). מאפיינים רבים נוספים של מקדש המדבר של בני ישראל משקפים מחנות צבאיים עתיקים: ‏

• עמודי הענן והאש מזכירים את אותות העשן והאש המשמשים במחנות צבאיים כמו זה של אלכסנדר מוקדון.
• המחבר הכוהני מכנה את שבטי ישראל "צבאות".^[42]
• החצוצרות והדגלים הם כלים בעלי הקשר צבאי‏.^[43]

כלי נשק ושריון באוהלים צבאיים ופולחניים

כלי נשק ומגן מאוחסנים באוהלים יחד עם תשמישי קדושה.^[44] רעמסס השני אוגר את שריונו באוהלו, ודוד, לאחר שהביס את גוליית, מניח את שריונו באוהלו (שמואל א יז, נד). למרות שניתן היה לפרש זאת כהתייחסות למקום מגוריו של דוד, אנו רואים מסיפור מאוחר יותר שכלי הנשק של גוליית מאוחסנים גם הם באתר פולחני. כאשר דוד בורח משאול הוא עוצר בעיר הכוהנים נוב ומבקש נשק:

^{שמואל א כא:ט} וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ. ^כא:י וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה...

החרב נשמרה מאחורי האפוד, חפץ כוהני המשמש לגילוי עתידות ואשר על פי ספר שמות היה מאוחסן במשכן. בדומה לכך הפלשתים מניחים את השריון שנלקח כשלל משאול המלך במקדש עשתרות (שמואל א לא:י). מכל האמור לעיל, אנו רואים את הקשר החזק בין האל ללחימה.

פאר המגורים באוהלים

רוב הספרות במזרח הקדום חוברה על ידי אליטות עירוניות שהתגוררו בבתים ועל כן היא מלאה בקונוטציות שליליות לדיירי אוהלים ולארעיות הנדודים.^[45] המקרא יוצא דופן בכך שהוא מפאר את העבר שבו שכנו האבות באוהלים וחיו אורח חיים של מרעה נוודי למחצה. הרעיון מופיע לראשונה בבראשית ד, כאשר י־הוה מעדיף את מנחת הצאן של הבל על פני המנחות שמגיש קין אחיו, איכר מבוסס. האבות והאמהות גרו באוהלים. הקמת סוכות מדי שנה לכבוד חג הסוכות מפארת את אבותיו של עם ישראל ששוטטו במדבר במבנים ארעיים (ויקרא כג:מג). מחברי המקרא מעלים על נס אנשים כמו הקינים ובני רכב שוויתרו על אורח חיים עירוני בבית קבוע ונשארו באוהלים.^[46] אוהלים מעלים הקשרים חיוביים גם במשלי:

^{משלי יד:יא} בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ

באופן דומה, גם מחברי התורה זוכרים לטובה תקופה שבה אפילו אלוהיהם שלהם היה נווד, נלחם למען עמו וחי בקרבם במשכן.

---

תרגום של המאמר מוקדש לזכרו של המחבר,
פרופ' מייקל מ' הומן, ז"ל.

---