שבעים וחמשת צאצאי יעקב: פתיחת ספר שמות במגילות ים המלח

עובדה מרתקת היא שעל אף שיהודים נחלקו ביניהם כמעט על כל נושא אפשרי, יהודים מכל הזרמים תמימי דעים לגבי נוסח טקסט המקרא. קשה להבין כיצד התקבלה הסכמה גורפת בעניין אפילו לפני המצאת הדפוס הנייד במאה ה-15! ההישג הזה בולט אף יותר על רקע ממצאים ממגילות ים המלח המלמדים על ריבוי נוסחים והיעדר אחידות של הטקסטים המקראיים. דוגמא מובהקת היא תחילת ספר שמות.

מגילות ים המלח

רוב מגילות ים המלח נמצאו באזור קומראן (צפונית מערבית לים המלח). החל מ־1947 התגלו שם אלפי פיסות של יצירות מקראיות וטקסטים נוספים. המגילות מתוארכות למאה השלישית לפני הספירה ועד 68 לספירה, כשהרומאים החריבו את קומראן בעקבות המרד הגדול.^[1] מספר קטן של מגילות התגלה במספר אתרים אחרים באזור ים המלח, יישובים שהוחרבו בזמן מרד בר כוכבא בשנים 135-132 לספירה.

מגילות ים המלח מספקות מבט עומק מרתק על הטקסט המקראי בתקופה הקדם־תלמודית. בקומראן התגלו שישה עשר עותקים של ספר שמות, כולם כתובים על גבי פיסות קלף קטנות, וכמה מהם במגילות שבהן הועתקו ספרי בראשית ושמות יחד.^[2] בשונה מספר ישעיה, שהשתמר בשלמותו (המיצג העיקרי בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים), מספר שמות נשתמרו בקומראן רק פיסות קטנות.

מגילות ים המלח נעדרות ניקוד וטעמי מקרא. אלה פותחו בתקופה מאוחרת יותר, בערך במאה השמינית, על ידי חכמים המכונים "בעלי המסורה" שהיו חברים בקהילות יהודיות שחשו מאוימות בעקבות הכיבוש הערבי.^[3]

פיסת כתב יד ובה טקסט שונה

פיסת כתב יד אחת מ־4Q (המערה שבה נמצאו מרבית כתבי היד המקראיים), 4QEx^b, נפתחת במילים:

...את יעקוב אביהם איש...
...יששכר זבולון יוסף ובני...
...חמש ושבעים נפש וימת...

נראה שמדובר כאן בתחילת ספר שמות, אך בגרסה שאינה זהה לגרסה שלנו. בנוסח המסורה לפסוקים אלה נאמר:

^{שמות א:א} וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ: ^א:ב רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה: ^א:ג יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן: ^א:ד דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר: ^א:ה וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם: ^א:ו וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא:

השוואה מדוקדקת בין הגרסאות מגלה את ההבדלים הבאים:

1. הבדלי איות – בפיסת קומראן המילה "יעקוב"נכתבה בכתיב מלא ואילו בנוסחי המסורה נכתב "יעקב". אין כאן שינוי משמעות, אף שמדרשים רבים מבוססים על היעדרן או נוכחותן של אמות קריאה מסוימות. הכתיב המלא משקף אתת אופן כתיבת העברית בתקופת בית שני.

2. מילים נוספות – הפרגמנט הזה מקומראן מכיל את המילה "אביהם", החסרה בנוסח המסורה. למילה אין השפעה על המשמעות. בעיניים מדרשיות ייתכן שלתוספת הזו יש משמעות אולם בהקשר הפשוט של הדברים אין שינוי במשמעות הפסוק.

שני ההבדלים הבאים כן משפיעים על משמעות הטקסט:

3. מספר צאצאי יעקב: 70 או 75 – על פי הגרסה בקומראן מניין הצאצאים עמד על שבעים וחמישה ולא שבעים. אכן, קשה להבין בדיוק את מקור המספר שבעים, והאם הוא אמור להיות מספר מדויק או סמלי וטיפולוגי. בכל מקרה, נראה כי בתקופה העתיקה היו מסורות שונות לגבי העניין הזה.

4. אזכור יוסף – בפיסת כתב היד מקומראן יוסף נכלל בין בני יעקב שירדו למצרים. הוא מוזכר לפני בנימין, אחיו משני הוריו. בנוסח המסורה אין אזכור של יוסף. נראה כי הנוסח הזה של ספר שמות איננו מכיר את המסופר בסוף ספר בראשית לגבי קורות יוסף.^[4]

סימוכין למניין ה־75 במקורות אחרים

ייתכן שהנטייה המיידית תהיה לטעון שהמגילה הזו מים המלח "אינה נכונה". אולם פיסה נוספת קרועה מתחילת ספר שמות, מכילה את המילים "וחמש נפש". נראה שמדובר כאן בשארית מן המילים שבעים וחמש נפש. סיוע נוסף למסורת הזו מצוי בתרגום השבעים הכותב גם הוא"שבעים וחמישה". פילון האלכסנדרוני (מצרים), שפעל בתחילת המאה הראשונה לספירה, מציין שמספר צאצאי יעקב עמד על שבעים וחמישה. לבסוף גם בספר מעשי השליחים, הספר החמישי של הברית החדשה,^[5] נאמר: "וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו שבעים וחמש נפש".

כאשר נצרף את הראיות האלה יחדיו נוכל לטעון שבמאה הראשונה לספירה נפוצו כמה גרסאות של פתיחת ספר שמות, כשהאחת סיפרה שירדו שבעים איש למצרים והאחרת סיפרה של שבעים וחמישה. התורה התקיימה אפוא ביותר מגרסה אחת באותה עת.

על רקע הגיוון בנוסח בטקסטים שנמצאו מקומראן משנת 68 לספירה או מוקדם יותר, מעניין לראות שהטקסטים מהשנים 132–135, פחות משבעים שנה לאחר מכן, מתאימים לנוסח המסורה. מכאן עולים שני הסברים אפשריים מרתקים - הנוסח המקראי נחתם בסוף תקופת בית שני או, בסבירות רבה יותר, בתגובה לחורבן הבית. אם כן כבר בימי חז"ל רווח נוסח אחיד של המקרא.^[6]

הבדלים בטקסט המקראי

דוגמה ספציפית זו היא אחת מיני מאות. ההבדל בין שבעים לשבעים וחמשת בני יעקב אינו גדול כל כך, אך העיקרון העומד מאחורי ההבדל הזה משקף עניין משמעותי. תמיד ידענו שתקופת חז"ל הייתה תקופה של הבדלי פרשנות רבים ויכולנו להניח ש"ארון המחלוקות היהודי" צמח כבר אז, אולם הדוגמא שראינו מלמדת שבתקופה הקדומה היו בתוך היהדות הבדלים משמעותיים אף יותר – לא "רק" כיצד לפרש טקסטים שונים אלא מה בכלל היה הטקסט המקראי!