האישה: לא עוזרת אלא שותפה

בסיפור הבריאה חווה מתוארת כ"עזר כנגדו" של אדם (בראשית ב:יח). מה פירוש הביטוי החידתי הזה?

הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

אדם עודר באדמה וחווה טווה עם ילדיהם ברקע. פריט מתוך מיניאטורה המיוחסת ל־ Masters of the Dark Eyes. עמוד R. 5 ב־ Speculum Humanae Salvationis ("מראת הישועה האנושית"), חיבור תיאולוגי מאויר מימי הביניים, מתוך עותק שהוכן עבור המלך הנרי השביעי. הספרייה הבריטית, Harley 2838.

הסצנות הראשונות של ספר בראשית מוכרות לנו היטב. אלוהים בורא את האדם (בראשית ב:ז) ונוטע גן בעדן (פסוק ח), אבל האדם נותר לבדו.

בראשית ב:יח וַיֹּ֨אמֶר֙ יְ־הוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־טֹ֛וב הֱיֹ֥ות הָֽאָדָ֖ם לְבַדֹּ֑ו אֶֽעֱשֶׂהּ־לֹּ֥ו עֵ֖זֶר כְּנֶגְדֹּֽו׃

בשלב הראשון אלוהים בורא חיות ועופות שונים (פסוק ח) אבל האדם מבין שאף אחד מהם לא ימלא עבורו את התפקיד הנדרש של "עזר כנגדו".

בראשית ב:כ וַיִּקְרָ֙א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם[1] לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃

בשלב זה אלוהים מחליט לברוא את האישה:

בראשית ב:כב וַיִּבֶן֩ יְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם: ב:כג וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

האדם רואה באישה את בן הלוויה שאותו חיפש. הוא אמנם לא מכנה אותה במפורש "עזר כנגדו" אבל ההקשר מלמד אותנו שהיא אכן מילאה את התפקיד המיוחל הזה.

משמעות הביטוי "עזר כנגדו"

לביטוי עזר כנגדו שני מופעים בלבד בכל המקרא, שניהם בסיפור שקראנו,[2] וכבר מאות רבות בשנים שהוא מטריד את מנוחתם של חכמים וחוקרים. המילה הראשונה נגזרת כמובן מהשורש ע.ז.ר ומופיעה בערך 12 פעמים בכל המקרא (למשל דברים לג:ז), בדרך כלל במשמעות של "עזרה", ופעמים במובן של "הצלה" (לרוב כאשר אלוהים הוא נושא המשפט). המילה השנייה, "כנגדו", היא צירוף לשוני יוצא דופן של כ' הדמיון, עם מילת היחס "נגד", שפירושה בדרך כלל "אל מול". אולם, בהקשר של פרשת הבריאה קשה להבין את משמעות המילה הזו. אפשר לראות בנקל כי כל התרגומים העתיקים למקרא תרגמו את המילה הראשונה באופן דומה ואילו כשהגיעו למילה השנייה, עמלו ביתר שאת (כך נראה) למצוא לה תרגום מוצלח ומדויק:

  • תרגום השבעים: βοηθὸν κατ᾽ αὐτόν – "עוזרת המתאימה לו" (פסוק יח), βοηθὸς ὅμοιος αὐτῷ  – "עוזרת כמותו" (פסוק כ)[3]
  • הוולגטה: adiutorium similem sui – "עוזרת כמִשלו" (פסוק יח), adiutor similis eius – "עוזרת כמותו" (פסוק כ)[4]
  • פשיטתא: ܡܥܕܪܢܐ ܐܟܘܬܗ(מעדרנא אכותה) "עוזרת למענו"
  • תרגום אונקלוס: סְמָך כְקִבלֵיה – "עוזרת לפניו"
  • המיוחס ליונתן: סמיך בקיבליה – "עוזרת לפניו"
  • התרגום השומרוני: סעד בקבלה – "עוזרת לפניו"

האם המשמעות של עזר היא באמת "עוזרת"?

כל התרגומים שהצגנו לעיל, ואיתם גם תרגומי המקרא לאנגלית,[5] פועלים מתוך נקודת ההנחה שהמילה עזר משמעותה אכן עזרה. ברוב המקרים זהו פירוש הגיוני למדי, אולם בהקשר של הסיפור בבראשית ב קשה לקבלו. אין שום פרט בהמשך הסיפור המלמד על כך שהאישה נועדה לעזור לאדם. האם ייתכן שיש לפנינו תופעה של מילים הומונימיות (שתי מילים זהות עם משמעויות שונות, ללא כל קשר לשוני), ושלמילה עזר יש מובן אחר המסתדר טוב יותר עם הסיפור? חוקרים שהעלו את האפשרות הזו פנו לשם כך אל מילים שמיות דומות, אשר משמעותן יכולה להתאים בהקשר הסיפור שלפנינו.

אוגריתית – "חזקה"

החוקר ר. דוד פרידמן הציע לפרש את המילה עזר על פי השורש האוגריתי ג'-ז-ר שפירושו "חזק, רב עוצמה".[6] בניגוד למקובל בימינו, במקרא משמשת האות ע' לשני עיצורים קוליים שונים: העי"ן (עיצור לועי חוכך) והגעי"ן (עיצור וילוני חוכך, המבוטא בערך בנקודת האמצע בין גימ"ל לרי"ש).

בשפות שמיות אחרות כמו אוגריתית וערבית, שני הצלילים הללו מובחנים לגמרי, וכך היה גם בעברית המקראית (על אף שיוצגו על ידי אותה אות). אף שבעברית שלאחר ימי המקרא בטלה ההבחנה בין העי"ן והגעי"ן, בימי המקרא היא הייתה ניכרת. זו למשל הסיבה שהעיר הפלישתית "עזה" תועתקה בתרגום השבעים עם האות היוונת גמא, ומשם נובע גם שמה האנגלי של העיר גם בימינו, Gaza.

ההצעה של פרידמן שהשורש ע.ז.ר הוא הומוגרף (שתי מילים שהן זהות מבחינת הכתיב, אך אופן ההגייה שלהן שונה) מוצאת לה סימוכין בקטעים שונים במקרא. כך למשל ברשימת הלוחמים המלווים את דוד לצקלג בבורחו מפני שאול, מסכם הכתוב:

דברי הימים א יב:א...וְהֵ֙מָּה֙ בַּגִּבּוֹרִ֔ים עֹזְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה.

קשה לקבל את הפירוש של המילה "עוזרי" כאן במשמעותה רגילה של עזרה, והרבה יותר נוח להישען על האוגריתית ולפרשה כ"גברים חזקים". על כן, פרידמן מפרש את הביטוי עזר כנגדו כ"כוח השווה לו". הבלשן ציוני זביט הולך גם הוא בדרך זו אך מעדיף את הניסוח: "מקבילה רבת עוצמה".[7]

הפרשנות הזו מסתברת בהחלט אולם לטעמי פרשנות אחרת, הנסמכת על קרבה לשונית אחרת, משכנעת יותר.

ערבית – "עלמה צעירה"

פרופ' זאב בן חיים (2013-1907). תמונה: האקדמיה ללשון העברית
פרופ' זאב בן חיים (2013-1907). תמונה: האקדמיה ללשון העברית

פרופ' זאב בן חיים, בלשן עברי דגול מן האוניברסיטה העברית הציע ב־1998 כי המילה עזר כאן קשורה לשם העצם הערבי השכיח عَذْرَاء, "עַדְ׳רַאא", שפירושו "בתולה; עלמה צעירה".[8] הזי"ן העברית מתחלפת תדירות עם העיצור הערבי ד'אל (שלא קיים בעברית). כך לדגומא מתרחש במילה אוזן בערבית - أُذْن, "אֻדֻ׳ן".

המילה עַדְ׳רַאא היא חלק מאוצר המילים הבסיסי בערבית, וכך למשל מכנים הערבים הנוצרים את הבתולה מריה. בן חיים הציע כי אוצר המילים של העברית הקדומה כלל את שם העצם עֵזֶר במובן כלשהו של אישה, משמעות המתאימה כפתור ופרח להקשר הפסוקים בבראשית.

ציוני זביט מתח ביקורת על ההצעה הזו, באומרו כי אם פירושה של המילה עזר בפסוק יח הוא אכן "אישה" (או מונח מקביל כלשהו), קשה מאוד להבין מדוע בפסוק יח אלוהים יוצר חיות ומעמיד אותם בפני האדם, ובלשונו של זביט, "ההצעה של בן חיים מסתדרת עם היסודות הלשוניים, אך לא עם ההקשר הסיפורי."[9] מנקודת מבט של היגיון צרוף ייתכן שזביט צודק, אולם לדעתי הוא מכניס יותר מדי חשיבה רציונלית אל הסיפור המקראי. מוטב שנזהר מהטלה של אמות מידה אריסטוטליות על הספרות המקראית הקדומה.[10]

שתי מילות ה"עזר" הן מילים הומוניות אמיתיות, שכן שתיהן מתחילות באותו סוג של עי"ן עיצורית.

ומה פשר "כנגדו"?

אחרי שאנו מבינים כי המילה עזר פירושה "אישה, עלמה, גברת", עלינו להרהר מחדש בדבר הפרשנות הנכונה של המילה "כנגדו". אף שבדרך כלל המילה כנגדו במקרא מתפרשת במובן גיאוגרפי של "אל מול, הפוך ל־". פרשנות שכזו לא עולה יפה בהקשר שלנו, ועל כן אני מציע לאמץ נקודת מבט רחבה יותר על המשמעות הלשונית של המילה "נגד" ולראות בה ביטוי של הקבלה, כלומר לפרש את המילה "כנגדו" במובן של בן זוג מקביל.

הרשימה המוכרת של חז"ל המכילה מצוות המזכות את האדם בשכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא מסתכמת באמירה: וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם (משנה פאה א:א)[11]. זהו שיקוף דומה להרחבה הסמנטית שאני מבקש להציע.

למעשה כפי שהראה בן חיים במאמר אחר, [12] מתוך כתבי יד שונים של המכילתא ניתן ללמוד גם על הזיקה וההקבלה הלשוניות שבין מילים שונות שפירושן "דומה ל", ובתוכן גם המילה המקראית "כנגד". המדרש עוסק בעבד של כהן הנמלט מאדונו לבית הקברות, מקום שאליו הכהן לא יוכל להיכנס כדי להשיבו. בתגובה אומר לו הכהן[13]:

אמר לו רבו: "יש לי כניות [=עבדים] כמותך (הספרייה הבודליינית של אוקספורד, 150)
אמ' לו רבו: "יש לי כניות כנגדך" (פרגמנט גניזה, אוקספורד c.18/19)
אמר לו רבו: "יש לי כמותך כיוצא בך"[14] (כתב יד מינכן, 117, fol. 2r)

אם נאמץ את הגישה הזו לעניינו, הפרשנות הסופית של הביטוי עזר כנגדו תהיה "עלמה כמותך".

ראייה עתיקה לפירושו של בן חיים

שני תרגומים ארמיים עתיקים למקרא מציעים פרשנות דומה לזו של בן חיים, "עלמה כמותך":

  • תרגום נאופיטי: זוג כד נפק ביה, "בן זוג כיוצא בו" [=כמותו]
  • "תרגום הקטעים" (מכונה גם "תרגום ירושלמי"): זוג(א) כד נפיק ביה, "בן זוג כיוצא בו"

שני התרגומים הארמיים הללו לא מתרגמים את המילה עזר במובן של עזרה כי אם במילה העברית/ארמית הנפוצה "זוג", כלומר בן זוג, שותף (או דברים אחרים המצטרפים או נקשרים יחד).[15] כמו כן בתרגום המילה כנגדו הם משתמשים בשורש הארמי נ.פ.ק שפירושו "לצאת" ויוצרים תרגום שאילה נדיר מן הביטוי העברי כּיּוֹצֵא בוֹ (המקובל מאוד בספרות חז"ל).[16]

בעזרת כל פיסות הראייה הללו בידינו להגיע אל הפירוש הנכון של הביטוי "עזר כנגדו" שבבראשית ב:יח, כ = אישה כמותו.[17]

מדוע השתמש הכתוב במונח יוצא דופן?

מדובר בחר המחבר של בראשית ב להשתמש בביטוי יוצא הדופן "עזר כנגדו"? אחת הסיבות הרווחת לבחירות לשוניות מעין אלה לאורך המקרא היא רצונו של העורך לכלול הִשנות של צלילים (אליטרציה) בתוך הטקסט.[18] במקרה הזה המחבר שאב את השראתו משני ביטוים עם צליל דומה בסיפור המקדים לפסוק יח:

  • בְגַן־עֵדֶן (פסוק טו)
  • עֵץ־הַגָּן (פסוק טז)
  • עֵזֶר כְּנֶגְדֹּו (פסוקים יח, כ)

שימו לב כי הצליל עֵ והצירוף של נ' ו־ג' מופיעים כולם בשלושת הביטויים. בשניים מהם מופיעה ד', ואילו העץ של עץ הגן מעורר את העז של עזר כנגדו. ה־ר' של המילה עזר חולקת את אותן איכויות המצלול של ה־ן' בשני הביטויים האחרים, ואילו העיצור הווילוני השקט הסוגר של ה־כ' של כנגדו מקביל לעיצור הווילוני הסוגר של האות ג' בשלושת הביטויים.

התוצאה היא מצלול החוזר על עצמו בשלושת הביטויים השונים. האפקט הקולי הזה מתאפשר הודות למחבר אשר שלף מתוך מעמקי אוצר המילים העברי את המילה "עזר" במשמעות של "אישה, עלמה" וחיבר אותה לצירוף היחס הייחודי "כנגד".

פרשנות בעלת שאיפות

כקוראים רציניים של המקרא אנו יכולים להתגאות בעובדה שהמחבר הישראלי הקדום הזה לא סבר כי תפקידה של הנקבה הוא לעזור או לשרת את בעלה כי אם לשמש לו בן זוג שווה ערך. ואכן הפרשנות הזו לביטוי "עזר כנגדו" בבראשית ב פסוקים יח ו־כ עולה בקנה אחד עם התפקידים רבי החשיבות שממלאות נשים רבות לאורך המקרא.[19]

בשולי הדברים: בן חיים, מקורותיו והשפעתו

בהתנסחות אישית מלבבת במאמרו על עזר כנגדו מציין בן חיים כי נשא את המחשבה הזו בליבו "שנים הרבה, הרבה מאוד" ואף מעלה את האפשרות שאולי למד זאת מפי אחד ממוריו או ממאמר שקרא.

המסר שמתחת לפני השטח היה שכיוון שהמחבר כבר הגיע לגיל מופלג (מעבר ל־90), ראה לנכון לפרסם את הדברים לפני שיהיה מאוחר מדי. בפועל בן חיים חי 15 שנים נוספות והגיע עד גיל 105, אולם מטבע הדברים לא יכול היה לצפות זאת אז ב־1998.[20]

בהערה שנוספה בהגהה כתב בן חיים שסוף סוף מצא את מקורות החידוש "שלו": מאמר מאת חיים נחמן שפירא (1943-1895) בגיליון השלישי של כתב העת לשוננו,[21] שמאוחר יותר צוטט אצל נפתלי הרץ טור־סיני בספר פירושיו לתנ"ך, פשוטו של מקרא.[22] ובנאמנות אמיתית למסורת ישראל מוסיף אז בן חיים את המימרא התלמודית (בבלי מגילה טז ע"א):

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

בן חיים הצטער כשראה שאף אחד מן המילונים לא הכניס את חידושו לתוך מאגרם הלשוני. עם זאת בשנת המאה זכה בן חיים לראות את המילון לעברית הקלאסית־ (The Dictionary of Classical Hebrew), בהוצאת Sheffield ובעריכת דוד ג' א' קליינס, כולל בתוך הערך עֵזֶר את הפירוש "אישה", עם הפנייה למאמרו של בן חיים.[23]

השתלשלות העניינים המתוארת כאן מדגימה לנו בצורה נפלאה את דרכו של המחקר. חוקר אחד, במקרה זה השלישייה של שפירא, טור־סיני, ובן חיים, מגלה דבר מה ומפנה את תשומת הלב של העולם האקדמי לגילוי הזה באמצעות פרסום שלו. חוקר אחד, במקרה זה מחבר שורות אלה, נשען על הגילוי הזה כדי להגיע לגילוי רחב עוד יותר. אני חש כי נפלה בחלקי הזכות לעשות זאת ואני מוקיר את הזיכרונות החמים מן הפגישות האישיות שהיו לי עם זאב בן חיים בשנות השבתון שעשיתי בירושלים ב־1987 וב־1993. [24]

הערות שוליים

הערות שוליים

פרופ' גארי רנדסבורג הוא מופקד הקתדרה לתולדות עם ישראל ע"ש בלאנש ואירווינג לאורי במחלקה למדעי היהדות באוניברסיטת רוטגרס. את לימודיו לתואר שני ושלישי עשה באוניברסיטת ניו יורק. רנדסבורג פרסם שבעה ספרים וכ-200 מאמרים; ספרו האחרון עוסק באופן בו הישראלים הקדומים השתמשו במכשירי השפה העברית על מנת להעביר את הנרטיב המקראי בדרכים יפות ויעילות.