חג הסוכות אצל עזרא ונחמיה ותאריך חתימת התורה

קריאת התורה בנחמיה פרק ח וגילוי חג הסוכות

לפי נחמיה ח, עזרא קורא את התורה בקול באוזני העם שנאסף בירושלים. הוא קורא אותה "ביום אחד לחודש השביעי" מאור הבוקר ועד מחצית היום (נחמיה ח:ג). ביום השני בחודש השביעי, נאספים ראשי האבות (בתי האב), הכוהנים והלויים כדי ללמוד ו"להשכיל אל דברי התורה" (נחמ' ח:יג). ואז הם מופתעים לגלות את הציווי הבא: 

^{נחמיה ח:יד} וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְ־הֹוָה֙ בְּיַד מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי: ^ח:טו וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל עָרֵיהֶם֘ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב:

בהתאם לכתוב שמצאו בתורה, העם פועל לפיו:

^{נחמיה ח:טז} וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם: ^ח:יז וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן הַשְּׁבִ֥י׀ סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא.

פסוקים אלה מעוררים תמיהה גדולה. האם הם טוענים שהעם לא חגג את חג הסוכות מאז ימי יהושע בן נון ('ישוע' הוא הכתיב של השם יהושע בתקופה הבתר-גלותית)? או לחילופין, האם הם רק טוענים שהעם לא בנה סוכות ולא ישב בהן מאז ימי יהושע?

סוכות בימי כורש: עזרא ג ובמדבר כט

לפי המסופר בעזרא ג העולים חגגו את חג הסוכות בימי כורש:

^{עזרא ג:ד} וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֙ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃

למרות שהחג המוזכר בעזרא ג מכונה "סוכות", אין בפרק אזכור לכך שהעם בנה סוכות או ישב בהן. נראה שהם חגגו את החג בהתאם לחוקי במדבר כט, שכן הם הקריבו בכל יום את מספר בעלי החיים המצֻווה "כמשפט".

הצירוף "בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט" המופיע בעזרא ג:ד מופיע בבמדבר כט שבע פעמים (פסוקים יח, כא, כד, כז, ל, לז).^[1] למעשה, ספר במדבר הוא היחיד שבו מופיע הציווי על קורבן עולה יומי, ייחודי לכל אחד מימי החג, לפיכך זהו "המשפט" אליו מתייחס המחבר של עזרא ג:ד.

במצוות חג הסוכות שבספר במדבר אין אזכור לישיבה בסוכות או לכל פעילות אחרת הקשורה לחג (כגון נטילת צמחים ופירות מסויימים). הציווי הוא רק על הקורבנות היומיים, וכך גם בעזרא מוזכרת רק העלאת העולות, דבר יום ביומו, ולא אף פעילות אחרת.

קורבנות אך לא סוכות

אולי כשנחמיה מציין שהחג לא נחגג בעבר באותה הדרך שבה הוא נחגג בימי עזרא הוא מתכוון לנושא הזה. שבי ציון בתקופת כורש לא חגגו בבניית סוכות ובישיבה בהן – הרי אילו עשו כך, הדבר היה כתוב. הם קיימו אז את החג אך ורק תוך הקפדה על הקרבת קורבנות העולה "במספרם כמשפט", מדי יום ביומו.

לפי מלכים א ח:ב, חנוכת בית המקדש של שלמה נערכה ב"חג" שנחגג בחודש השביעי, וגם שם אין אזכוּר לישיבה בסוכות. תיאור דומה מופיע בדברי הימים ב ז. בית המקדש נחנך במהלך החג של החודש השביעי, ויש להניח שהעלו את הקורבנות המתאימים, אולם העם לא בנה סוכות ולא ישב בהן. מסתבר שהחג אפילו לא נקרא "סוכות", אלא פשוט הֶחָג שבחודש השביעי.

הדבר נכון גם לגבי האזכור ביחזקאל מה:כה. נראה ש"החג" של החודש השביעי היה חלק מחגיגות ראש השנה, בה נערך טקס חצי-שנתי לטיהור וכפרה של בית המקדש.^[2] לא הייתה דרישה לשבת בסוכות.

הסוכות בתורה של נחמיה

לפי נחמיה פרק ח לעומת זאת, קוראים בתורה:

^{נחמיה ח:יד} צִוָּ֤ה יְ־הוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:

היכן כתוב הדבר הזה בתורה?

שמות

ספר שמות, למשל, לא מצווה על שמירת ה"סוכות", אלא על:

^{שמות כג:טז} חַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן הַשָּׂדֶֽה:

לא מוזכר שם מועד מסוים בלוח השנה, אלא זמן אסיף היבול מן השדה.

דברים

ספר דברים מתייחס אל החג כאל חג ה"סוכות", אך לא מצווה על המועד המדוייק או האופן שבו יש לחגוג אותו. הוא מפרט רק שהחג חייב להיות בן שבעה ימים, בעת האסיף מן הגורן ומן היקב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָ֙סְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:" (דברים טז:יג). כפי הנראה מועד החג השתנה משנה לשנה. החג מכונה "חג הסוכות," אולם אין ציווי לבנות סוכות או לשבת בהן.

מה שחשוב יותר, לפי הכתוב, הוא לחגוג את החג "לִפְנֵי יְ־הוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז:יא) "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְ־הוָה" (טז:טו), אין ספק שמדובר במקדש שבירושלים.

ויקרא

ייתכן שנחמיה מתייחס מצוות שבספר ויקרא כג:

^{ויקרא כג:לג} וַיְדַבֵּ֥ר יְ־הֹוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: ^כג:לד דַּבֵּ֛ר אֶל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַי־הֹוָֽה: ^כג:לה בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא קֹ֑דֶשׁ כָּל מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: ^כג:לו שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַי־הֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא קֹדֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽי־הֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כָּל מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ:

ספר ויקרא מציג כאן תיאור של חג המכונה "סוכות" ומספק  לו תאריך מדוייק בלוח השנה, אולם שוב, כרגיל, אין הוראות הנוגעות לסוכות עצמן.

ואז אנו קוראים בפסוקים לז–לח הצהרה המסכמת את כל החגים שתוארו בויקרא כג עד נקודה זו (כלומר כג:א–לו), החל מהשבת וחג המצוֹת וכלה בחגי החודש השביעי:

^{ויקרא כג:לז} אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְ־הֹוָ֔ה אֲשֶׁר תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַי־הֹוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ: ^כג:לח מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְ־הֹוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַי־הֹוָֽה:

ויקרא – תוספת א

בפסוק לאחר מכן, ויקרא כג:לט מתחילה תוספת שחוזרת לדון בחג שבחודש השביעי:

^{ויקרא כג:לט} אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת חַג יְ־הֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: ^כג:מ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְ־הֹוָ֥ה אֱ-לֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: ^כג:מא וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽי־הֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ.

תוספת ראשונה זו מזכירה אך ורק את לקיחת הפירות והענפים; אין כל איזכור לסוכות.

סוכות בימי המכבים

פירוט זה תואם לאופן בו נחגג החג בימי המכבים, לפי המתואר בידי יוסף בן מתתיהו, המתאר את דרישות המצווה:

" ... לשאת בידיהם זר של הדס וערבות מחובר לכף תמרים ופרי עץ-הדר" (קדמוניות היהודים ג: 245. מיוונית: אברהם שליט, ירושלים: מוסד ביאליק [תשמ"ג], עמ' 98).

ואכן, בחג הסוכות בימי אלכסנדר ינאי (103–76 לפנה"ס), נהגו כנראה ליטול את הענפים והפירות האלה, לשאת אותם ולשמוח בהם במקדש ה' בירושלים:

שכן, התקוממה האומה עליו בשעה שנעשה חג וכשעמד [אלכסנדר ינאי, הכהן הגדול] על המזבח להקריב, וזרקו בו אתרוגים, שכן חוק הוא אצל היהודים, שיהיו לכל אחד בחג הסוכות לולבים של תמרים ואתרוגים; גם את העניינים האלה סיפרנו במקום אחר (קדמוניות יג: 372. שם, עמ' 106).

מכאן אנו לומדים שבימי אלכסנדר ינאי התאספו בני העם בירושלים כדי לשמוח לפני ה', כשהם נושאים בידיהם ענפי עצים עתירי עלווה ואת פרי עץ ההדר, בהתאם למצוות היהודים, ככל הנראה – ככתוב בספר ויקרא כג:מ.

ויקרא – תוספת ב

עם זאת, הטקסט בויקרא ממשיך (כג:מב–מג) ומורה לשבת בסוכות במשך החג לזכר יציאת מצרים:

^{ויקרא כג:מב} בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: ^כג:מג לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְ־הֹוָ֥ה אֱ-לֹהֵיכֶֽם:

זה המקום היחיד בו התורה מצווה על ישיבה בסוכות.^[3]

השוואה בין ויקרא לנחמיה

הקטע בויקרא דומה לכתוב בנחמיה ח, אך קיימים ביניהם גם פערים בולטים.

נטילת פירות וענפים או בניית סוכה מהם?

ויקרא מצווה לקחת ענפי עצים עתירי עלווה  עם פרי עץ הדר ולשמוח בהם לפני ה' שבעה ימים. כך עשו בימי המכבים. ויקרא לא מצווה לבנות סוכות מן הענפים שנאספו. נראה שמחבר נחמיה ח:יד–טו פירש באופן שגוי את המצווה המקורית, ותאר בניית סוכות מן הענפים.^[4]

זיהוי ארבעת המינים

גם הענפים עתירי העלווה שנבחרו בשני הקטעים שונים זה מזה. ויקרא מצווה שייקחו " פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל (כג:מ), ואילו בנחמיה כתוב כי לקחו: "עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת" (ח: יד). ייתכן כי כל אלה הם "עלי עץ עבות" ואין כל כוונה להבחין בינהם. ובכל זאת, נחמיה אינו מצטט את ספר ויקרא:

לא די בכך שמיני הענפים שונים, אלא גם ההנחייה לגבי  השימוש בהם שונה באופן ניכר. אף שויקרא מצווה לשבת בסוכות, אין כל ציווי המעיד על כך שאיסוף הענפים נעשה לצורך בנייתן. הצמחים נועדו לשמוח בהם לפני ה', כפי שאכן נעשה בימי המכבים.

מיקום הסוכות

הבדל חשוב עוד יותר, ככל הנראה, בין החג המתואר בנחמיה ח ובין מצוות החג המתוארות בתורה, הוא מיקום הסוכות. לפי דברים יש לחגוג את החג "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְ־הוָה" (טז:טו),  ככל הנראה – בירושלים. לעומת זאת בנחמיה ח אנו קוראים כי אנשי העם בנו את הסוכות בערים השונות בהן גרו:

^{נחמיה ח:יד} וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְ־הֹוָה֙ בְּיַד מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי ^ח:טו וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל עָרֵיהֶם֘ וּבִירוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב: ^ח:טז וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם  וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם:

בניגוד למתואר בדברים, בני העם בנו סוכות על גגות בתיהם ובחצרותיהם "בכל עריהם". מחבר קטע זה לא הכיר את המצווה בספר בדברים, לפיה יש לחגוג את החג רק "במקום אשר יבחר ה'", כלומר, בירושלים.

קטעים במקרא המצטטים את התורה לא מצטטים את התורה הנוכחית

נראה בבירור שעזרא ג משקף את גרסת החג המצֻווה בספר במדבר וייתכן שגם את זו שבספר דברים. לפי מקורות אלה, החג נחגג בירושלים, ובכל יום מקריבים את העולות על פי ההנחיות. אין רמז לציווי ליטול ענפים או לשבת בסוכות.

מצד שני, התיאור בנחמיה פרק ח שונה לחלוטין. הוא משקף גרסה אחרת של החג, לפי ההנחיות של ספר ויקרא. הן בויקרא והן בנחמיה החג נקרא "סוכות", ובשניהם נאמר לעם כי יש לאסוף ענפים עתירי עלווה ולשבת בסוכות. בניגוד לנוהג בימי המכבים ולַכתוּב בויקרא, הקטע בנחמיה לא  מתאר שימוש בענפים כדי לשמוח לפני ה'. הענפים משמשטים לבניית הסוכות ולישיבה בהן. בנוסף, אין בנחמיה  הכרה במצווה לחגוג בירושלים. בני העם בונים את הסוכות על גגות בתיהם ובחצרותיהם, בכל עריהם, בנוסף לירושלים.

התורה עדיין לא התקבעה בימי עזרא ונחמיה

אין מנוס מהמסקנה כי מנהגי החג עדיין לא התקבעו, ושהתורה עצמה עדיין לא התקבעה, אפילו בעת כתיבת ספרי עזרא-נחמיה.^[5]  עובדה זו מתמיהה למדי, מאחר שספרי עזרא ונחמיה מתוארכים לזמן מאוחר מאוד. נחמיה יב:כב מפרט את שמות ארבעת הכוהנים האחרונים בתקופת האימפריה הפרסית, "אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע [=יהוידע] וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ" עד לימי "מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי" (יב:כב), כלומר, דריווש השלישי.  רשימת כוהנים זו בנחמיה יב:כב שייכת במלואה לימי דריווש השלישי.^[6] מכאן שכתיבת ספרי עזרא ונחמיה הושלמה בתקופה ההלניסטית, כלומר לאחר כיבושי אלכסנדר (330–323 לפנה"ס), וייתכן שבתקופה התלמיית המוקדמת. לפיכך, בסוף תקופת שלטון פרס, התורה עדיין לא הייתה מקובעת, ומקורותיה לא שולבו יחדיו.

השקפה שנויה במחלוקת

השקפה זו נוגדת את השקפתם של חוקרים רבים כיום. ארהרד בלום (Erhard Blum) סבור כי החוּמש הוא שילוב של שני מקורות אפיים נפרדים (שכל אחד מהם הורכב מיחידות קטנות יותר): מקור כוהני (MK, שכלל את "ספר הקדושה" של ויקרא כג); ומקור דברימי (DK או המקור הדויטרונומי).^[7]  לדברי בלום מקורות אלה שולבו בגלל השפעה פרסית. כאשר הממשל הפרסי החליט להעניק ליהודה אוטונומיה מדינית, היה על יהודה לכונן "חוקה" אחת ולמשול באמצעותה. תחת שלטון עזרא והפרסים, התורה הפכה לקודקס החוקים הרשמי של היהודים, ובמיוחד  של אלה שישבו ביהודה.

גם ג'וזף בלנקינסופּ (Joseph Blenkinsopp) טוען כי מדיניות האימפריה הפרסית היא זו שעמדה על "הגדרה עצמית מקומית המעוגנת בראש ובראשונה  בקורפוס כתוב ואחיד של החוק המסורתי, המגובה על ידי השלטון המרכזי [הפרסי] ונציגיו האזוריים".^[8] לפי חוקרים אלה, התעקשותם של הפרסים ושל עזרא, שייצג אותם ביהודה, היא זו שהובילה ליצירת החוּמש ולהפיכתו לקאנון משפטי, כפי שהוא בידינו כיום.

הפערים בין תיאורי חג הסוכות בתוך ספרי עזרא-נחמיה מפריכים את ההשערות הללו. מחבר נחמיה אמנם הולך בעקבות מסורות הדומות לאלה המתוארות בויקרא, אך נראה שאינו מודע למסורות של במדבר ושל דברים. ההיפך הוא הנכון לגבי המחבר של עזרא ג. השילוב הסופי של כל המסורות הללו בנוסח התורה כפי שהוא היום, נעשה בהכרח לאחר שנכתבו הקטעים הללו בעזרא-נחמיה, אי-שם בתחילת התקופה ההלניסטית.^[9]