ישמעאל, מלך הערבים

מקומו המרכזי של ישמעאל במחזור סיפורי אברהם

מחזור סיפורי אברהם אינו פותח בבראשית יב, בתחילת פרשת לך-לך, אלא בבראשית יא:כז–לב, חמישה פסוקים המשמשים אקספוזיציה ומציגים את אברם ואת משפחתו. המחזור תם בבראשית כה:יח, עם תיאור מותו של אברהם, קבורתו בידי יצחק וישמעאל (בראשית כה:ז–יא) ופירוט השושלת שהעמיד ישמעאל (כה:יב–יח).^[1] ישמעאל נזכר בתורה פעם אחת נוספת, בסיפור על נישואי עשו לבתו של ישמעאל (כח:ט, לו:ג).

סיפורי ישמעאל כלולים במחזור סיפורי אברהם, והוא ואימו הגר ממלאים בו תפקיד חשוב:

1. מוקדשים להם כמעט שני פרקים שלמים (טז ו־כא).
2. סיפור לידתו של ישמעאל (פרק טז) מופיע באמצע מחזור סיפורי אברהם.
3. הסיפור על לידת ישמעאל מוצג בהקשר המדגיש את חשיבותו: לאחר ברית בין הבתרים (פרק טו) ולפני סיפור המילה (פרק יז).
4. זיהוי ישמעאל בפרק יז, כיורש ברכת ריבוי הצאצאים שניתנה לאברהם, וכאביו העתידי של "גוי גדול" (יב:ב, יג:טז, טו:ה, יז:ב–ו), מעיד אף הוא על חשיבותו.
5. גירושו של ישמעאל לפני עקידת יצחק – שיש המכנים אותה עקידת ישמעאל – אירוע שבו ישמעאל חווה מעין לידה מחודשת וזוכה להשגחה פרטית קבועה (כא:כ), מעיד אף הוא על תפקידו המיוחד.^[2]
6. למעלה משלוש-עשרה שנים (יז:כה) חלפו מלידת ישמעאל עד לידת יצחק (כא:א–ג), והסיפור עשוי לרמוז לקיומו של קשר איתן בין האב ובנו היחיד, שנולד לאחר שנות ציפייה רבות.

ויחד עם זאת, הגירוש האכזרי הרחיק את ישמעאל ואמו מביתו הבטוח של אברהם, ומזמן זה ואילך נידון ישמעאל לחיי נדודים.

ברית עם יצחק לבדו

בהקדמה לציווי על המילה אלוהים מודיע לאברהם כי זרעו יירש את ארץ כנען:

^{בראשית יז:ז} וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. ^יז:ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים...

אברהם מבין מן הדברים כי ישמעאל יהיה יורשו, אולם בפסוקים הבאים אלוהים מבהיר לו שהברית תחול על צאצאיו משרה. לדברים הללו משיב אברהם:

^{בראשית יז:יח} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.

אברהם מבקש לשכנע את אלוהים לכרות את בריתו עם ישמעאל, אך הוא מסרב לכך:

^יז:יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. ^יז:כ וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. ^יז:כא וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.

לפיכך לא נותרה לאברהם ברירה אלא לשלח את הגר וישמעאל (בראשית כא:יב–יג) ולאחר מכן אף את בני קטורה (בראשית כה:ה–ו); אולם נראה ששתי המשפחות לא נשלחו לאותו כיוון.

מי ילך מזרחה ומי מערבה?

הגר וישמעאל נשלחו אל המדבר שבין כנען ומצרים, בכיוון דרום-מערב:

^{בראשית כא:יד} …וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע… ^כא:כא וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

זיקתו של ישמעאל לחבלי הארץ שמדרום-מערב לארץ נרמזת באזכור שמות המקומות באר-שבע (כא:יד) ופארן (כא:כא); פארן הוא שם כללי לחבל הארץ המשתרע עד גבול מצרים בחצי האי סיני. גם האזכורים החוזרים ונשנים של ארץ מצרים, לא רק כמקום מוצאה של אשתו אלא גם של אימו, מבססים את זיקתו של ישמעאל לדרום-מערב; מוצאה המצרי של הגר מוזכר ארבע פעמים (בראשית טז:א, ג; כא:ט; כה:יב), והיא הבוחרת לו אישה מצרית.

לעומת זאת, בני קטורה נשלחו מזרחה (כה:ו):

^{בראשית כה:ה} וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. ^כה:ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

בני קטורה מוצגים כנוודים בארצות המזרח, ולעומתם ישמעאל ובניו הם נוודים החיים בדרום-מערב.^[3] ארצות המזרח והדרום-מזרח היו די והותר לבני קטורה, אך הרשימה הגנאלוגית המונה את צאצאי ישמעאל (כה:יב–יז) מזכירה שבטים נוודים שנדדו בעיקר במדבר סוריה, כלומר, גם במזרח (למען האמת, הבן השנים-עשר אף קרוי "קדמה", כלומר, בן המזרח). לפיכך ישמעאל, אבי הנוודים מן המערב, קשור אף הוא לנוודי המזרח. ויחד עם זאת, יחידת הטקסט הגנאלוגית הזו קובעת שמקום מגוריהם של ישמעאל והגר היה בדרום-מערב הארץ:

          ^{בראשית כה:יח} וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה.^[4]

מדוע המקרא מצייר שתי תמונות סותרות של נחלת ישמעאל?

תשובה אחת שמציעים חוקרים רבים היא שהסתירה היא תוצאה של העריכה הכוהנית המאוחרת, ששיבצה באופן מלאכותי רשימה נפרדת על שנים-עשר שבטים ממדבר סוריה בתוך סיפורי ישמעאל כדי להוכיח את מימוש ברכת אלוהים לגבי ישמעאל בבראשית יז:כ. אך פתרון זה מתעלם מפרט מידע חשוב – ההבדל המהותי שבין אופן השימוש בשם "ישמעאל" במחזור סיפורי אברהם ובין אופן השימוש בשם "ישמעאלים".

מיהם הישמעאלים?

השם "ישמעאלים" בהוראת שבט או קבוצה אתנית מופיע שמונה פעמים במקרא. ארבע מן ההיקרויות מרוכזות בסיפור יוסף, המציין שהישמעאלים קנו את יוסף לעבד ומכרו אותו למצרים (בראשית לז:כה, כז, כח; לט:א). אופן הצגתם של הישמעאלים בפסוק מלמד עליהם רבות:

^{בראשית לז:כה} וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.

מן הפסוק אנחנו למדים שהישמעאלים הם סוחרים הנוסעים באורחת גמלים, שהם באים מצפון מזרח, חוצים את ישראל ופניהם מצרימה.^[5] הרושם המתקבל מן הטקסט הוא שבית הקבע שלהם מצוי מצפון-מזרח לגלעד, במדבר סוריה, אולם הם נוסעים מרחקים ארוכים כדי לסחור עם מצרים, עקב היותה מרכז כלכלי חשוב.

גם מן האזכור בסיפור גדעון בספר שופטים, הפותח בשליטת מדין על ישראל, עולה שהישמעאלים הם אנשי המזרח:

^{שופטים ו:ג} וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו.

לאחר שגדעון הביס את המדינים ובני ישראל חלקו את השלל, אומר גדעון לאנשיו:

^{שופטים ח:כד} …אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם.

על פי הפסוק, המדינים ואנשי המזרח האחרים הם "ישמעאלים", ומכך משתמע שזהו שם כללי לשבטי ערב השונים. אזכור הישמעאלים בתהלים פג:ז לצד האדומים, המואבים וההגרים, אף הוא מרמז על מוצא מזרחי:

          ^{תהלים מג:ו} כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. ^מג:ז אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים.^[6]

ישמעאל לעומת ישמעאלים

כדי לענות על שאלת המזרח לעומת המערב, ראשית יש להבדיל בין דמותו הספרותית של ישמעאל במחזור סיפורי אברהם ובין הישמעאלים הנזכרים במקומות אחרים במקרא.^[7] השם "ישמעאלים", המסמן קבוצה אתנית, הוא אחד משמותיהם הקולקטיביים של השבטים הערביים, ולעומתו השם הפרטי "ישמעאל" מסמן דמות בסיפורי אברהם.

השם הפרטי גזור משורש שמ"ע והולם היטב את צרכי סופר בראשית, המתאר את י־הוה כמי ששמע את עוניה של הגר (יז:יא), את מצוקתו של אברהם (יז:כ) ואת קולו של ישמעאל (כא:יז).

אולם אם הישמעאלים הם בני המזרח הנעים ונדים במדבריות סוריה ובצפון חצי האי ערב, מדוע על פי מחזור סיפורי אברהם, אביהם של הישמעאלים לכאורה, ישמעאל, חי בחבל הארץ המשתרע מדרום מזרח ליהודה עד גבול מצרים? התשובה למסורת הזו טמונה במציאות ההיסטורית של המאה השישית והמאה החמישית לפני הספירה, שבהן חובר או נערך חלק הארי של מחזור סיפורי אברהם.

ערביי המערב והפרסים

לאחר שנפלו ממלכת יהודה, ממלכת עמון וממלכת מואב, ותושביהן נמלטו או יצאו לגלות, התמעטה האוכלוסייה בחבלי ארץ אלו, והדבר אפשר חדירת קבוצות נוודים אל דרום עבר הירדן ואל אזורי הספר במזרח פחוות יהודה ובדרומה. זאת ועוד, פלישת נוודים לאזור אדום הביאה עמה התיישבות הדרגתית של אדומים בדרום יהודה. הנוודים מן המזרח ומן הדרום שמספריהם הלכו וגדלו בתקופה זו איימו על תושבי פחוות יהודה עד הופעתו של נחמיה.^[8]

במקביל, בתקופה זו קבוצת נוודים נוספת היתה פעילה. ההיסטוריון היווני הרודוטוס (485–415 לפני הספירה בקירוב), שחיבורו "היסטוריות" תאר את פלישת הפרסים ליוון, הדגיש את התפקיד החשוב שמילאו שבטים ערביים נוודים שחיו ממערב לאימפריה הפרסית. נוודים אלו לא לחמו בנתיבי הסחר במדבריות, אלא אף סייעו לפרסים להגיע למצרים (הודוטוס, ספר 3, פרק 88, תרגום אלכסנדר שור, תרצ"ו):

כי נגד רצונם של הערבים לא היו הפרסים יכולים לפרוץ לתוך מצרים.

ראיות לקיומם של נוודים אלו עולות לא רק מן הממצא הארכאולוגי, אלא מצויות גם בספרי הנביאים, ובייחוד מן הנביאים שהתנבאו משלהי המאה השביעית ועד המאה החמישית לפני הספירה, כגון ירמיהו (כה:כג–כד), יחזקאל (לה), ואחרים. בנבואות אלו נזכרים הנוודים בשמות שונים כגון עיפה, נביות, קדר, מלכי ערב ועוד.^[9] הרודוטוס מתייחס לערביי המערב כאל ישות פוליטית שבראשה מלך, וחוזר על הכינוי "מלכי ערב".

ישמעאל, אבי הנוודים מן המערב

טבעי אפוא שאוכלוסיית פחוות יהודה הדלה והמוחלשת, שסבלה מפלישת הנוודים מן המזרח ומן הדרום, העריכה את הנוודים מן המערב, שקיימו קשרים מיוחדים עם ממלכת פרס ושנהנו מן הזכויות שהעניקה להם. אנשי פחוות יהודה הבינו את חשיבותם של נוודים אלו ונהגו בהם כבוד. דמותו של ישמעאל, הנווד מן המערב, עוצבה ככל הנראה בדמותם של "מלכי ערב", מנהיגי נוודים אלו.^[10]

שלא כמו מואב ועמון, אבותיהן של האומות שנקראו בשמם, שהושמו ללעג ולקלס כמי שנולדו מתוך גילוי עריות, ועשו אבי אדום המוצג כאוויל שמכר את בכורתו, ישמעאל אינו מוצג באור שלילי. למען האמת, אלוהים שב ומבטיח שישמעאל יהיה לגוי גדול (ראו בראשית טז:י; יז:כ; כא:יח).

ישמעאל כדמות חיובית

זאת ועוד, אני סבורה שדברי הסיכום על ישמעאל, המובנים ומתורגמים לרוב כדברי קללה, הם למען האמת דברי ברכה. בבראשית טז אומר המלאך להגר:

^{בראשית טז:יב} וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.

כוונת הדברים היא שישמעאל יהיה חופשי (השוו איוב לט:ה–ז),^[11] שיעמוד בקשרי מסחר עם סביבתו, ושמצבו יהיה טוב משל נוודים אחרים.^[12]

לסיכום, לנוכח פלישתן של קבוצות נוודים מאדום ומן המזרח בכלל אל דרום יהודה, סופרי המקרא או עורכיו הבליטו את ישמעאל בן אברהם, אבי הנוודים מן המערב. היות שמצדם של נוודים מערביים אלו לא נשקף כל איום טריטוריאלי לפחוות יהודה, והם נתפסו כבני ברית של שליטיה הפרסיים של הפחווה, הכותבים הפיקו תועלת מהצגת ישמעאל אביהם באור חיובי.