אברהם מבקר אצל ישמעאל ונשותיו: בין מסורת יהודית ואסלאמית

הגר וישמעאל מגורשים

הסיפור המקראי על הגר וישמעאל קורע לב. כאשר שרה ואברהם אינם מצליחים להוליד ילד יחד, שרה מציעה לבעלה את שפחתה, הגר, כדי שייוולד לו בן וכך גם היא אולי תזכה לבן: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (בראשית טז:ב).^[1] אך שנים לאחר מכן, כאשר שרה עצמה יולדת סוף-סוף את יצחק, היא עומדת על כך שהגר ובנה ישמעאל יגורשו:

^{בראשית כא:י} גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.^[2]

אלוהים מצווה על אברהם לשמוע בקול שרה, בהבטיחו שישמעאל גם הוא יהיה לגוי (לעם), אולם השושלת הגנאלוגית של אברהם תימשך דרך יצחק: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." (בראשית כא:יב). הגר וישמעאל מגורשים מייד למדבר עם צידה מועטה לדרך. הם תועים שם ועד מהרה אספקתם מתכּלָה. אלוהים נענה לקול הנער ושולח מלאך אלוהים להצילם. שני הפסוקים המסיימים את האירוע מציגים סיום טורד מנוחה, המתמקד בחיי הגר וישמעאל הרחק מאברהם:

^{בראשית כא:כ-כא} וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

איננו שומעים יותר דבר על קורותיה של הגר.

סיפור מטריד

סיפור גירוש של הגר וישמעאל מותיר אותנו עם רגשות לא נעימים של אי-השלמה. אף-על-פי שהאל מגבה את דרישתה של שרה, איננו יכולים שלא לתהות על מוסריותם של האחראים ולחשוש לגורלם של המגורשים.^[3] אין בטקסט המקראי עצמו שום דבר המתאר את האם ואת בנה באופן שלילי עד כדי הצדקת צעדים כה חריפים נגדם.^[4] אברהם אפילו מתואר כמי שאוהב את ישמעאל, שהרי הוא מצטער למשמע ההתעקשות של שרה לגרש אותם:

 ^{בראשית כא:יא} וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.

אף שרגשותיו של אברהם כלפי ישמעאל נודעים לנו רק מפסוק זה, חז"ל האמינו שאברהם אהב גם את הגר, כפי שהם מביעים באופן שבו הם קוראים סיפור מאוחר יותר.

קטורה: ההתפייסות של אברהם עם הגר?

בבראשית פרק כה, לאחר מות שרה (בר' כג) ונישואי יצחק (בר' כד), אברהם לוקח לו אישה אחרת ושמה קטורה. אנו לומדים על שמות צאצאיהם ועל שליחתם מזרחה, לכאורה כדי שלא יאיימו על ירושת יצחק (בר' כה: א– ו). חז"ל טוענים כי האישה שלקח אברהם לאחר מות שרה, קטורה, היא למעשה הגר (בראשית רבה סא:ד):

"וַיוסף אברהם ויִקח אשה" (כראשית כה:א) וגו', ר' יהודה אמר: זו הגר, אמר ליה (לו) ר' נחמיה: ... והכת' (והרי כתוב) "ושמה קטורה"! אמר ליה (לו):  שקיטרה (העלתה קטורת) מצוות ומעשים טובים.^[5]

בקיצור, לפי חז"ל "קטורה" הוא שם חיבה להגר, ולשיטתם אברהם והגר התאחדו שוב לקראת סוף חייהם. אך מה באשר לישמעאל?

ישמעאל ויצחק מתפייסים

הפסוקים המודיעים על מות אברהם פורטים על מיתר אופטימי, הנוגע ליחסים בין האחים:

^{בראשית כה:ט} וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה...

מאוחר יותר נודע לנו שעשׂו, בנו של יצחק, נשא לאישה את בתו של ישמעאל (בראשית כח:ט, כו:ג), ובכך נוסף עוד רמז לנורמליזציה של היחסים בין האחים ומשפחותיהם. לבסוף, הטקסט מספר לנו את שמות צאצאי ישמעאל שגרו במדבר בסמוך למצרים,^[6] ואנו נוכחים לדעת שישמעאל חי עד גיל 137 (בראשית כה:יב–יח). שני הדיווחים הללו מרמזים שחיי ישמעאל היו מלאים ומוצלחים. ובכל-זאת, בשום מקום איננו שומעים על פיוס בין האב לבנו.

אברהם מבקר אצל ישמעאל: הגרסה היהודית

פרקי דרבי אליעזר, מדרש המתוארך בדרך כלל למאה השמינית או תחילת המאה התשיעית לספירה,^[7]  מציע תוספת מרתקת לסוף הסיפור המקראי. פרקי דרבי אליעזר פותח את הסיפור (מהדורת היגר) כך:

"וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן" (בראשית כא:כא), שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב ועָאִישָה שמה.^[8]

עאישה מוצגת כאשה מואבית, למרות שהשם שניתן לה הוא שם ערבי שהיה גם שמה של אחת מנשותיו של מוחמד. הסיפור ממשיך ומתאר את המפגש של אברהם עם אישה זו:

לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן (שם), והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם את אשתו של ישמעאל, אמר לה: "היכן הוא ישמעאל?" אמרה לו: "הלך הוא ואִמו להביא פירות ותמרים מן המדבר," אמר לה: "תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר," אמרה לו: "אין לי לחם ולא מים."

הסיפור פותח באברהם המתמרן את דרכו בתוך אותו מתח המוכר לנו מבראשית כא. הוא קשור לבנו, אך שרה עומדת על כך שישמור מרחק ממנו. בהגיעו למקום, אברהם מאוכזב מחוסר הכנסת האורחים של כלתו, תכונה המתנגשת עם אחד מעקרונות הליבּה של אברהם (ראו בראשית יח–יט) ועם המנהג הכללי של הכנסת אורחים. התנהגותה זו מנוגדת לחלוטין להתייחסות של רבקה כלפי עבד אברהם בבראשית כד:יז–כ.^[9]

העדר הכנסת האורחים של עאישה מתקשר למוצאה המואבי, אותו עַם אשר לפי המסופר בתורה "לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" בעת צרה (דברים כג:ה). אברהם מעביר לבנו מסר הרומז לו לגרש את אשתו: 

אמר לה: "כשיבוא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו: 'וב"ן חכ"ם כחצ"י חכ"ם', ואמרי לו: 'זקן אחד מארץ כנען בא לראותךָ, ואמר [ה]חלֵף מפתן ביתך שאינה [סף הבית אינה] טובה לך.'"

ישמעאל קולט את הרמז:

"וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל. ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה וּפָטִימָה שמה."

העובדה שהגר לקחה לישמעאל אשה מארץ מצרים כתובה במפורש בתורה (בראשית כא:כא), אולם כאן מדובר באישה שנייה, והגר בוחרת במיוחד אישה "מבית אביה", כיוון שאברהם דחה את האישה הראשונה, והיא רוצה לכאורה להבטיח שהבעיה לא תתעורר בשנית. פטימה היה שם בתו של מוחמד.

הסיפור ממשיך כאשר אברהם פוגש את האישה השנייה:

ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמר לה: "היכן הוא ישמעאל?" אמרה לו: "הוא ואִמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר." אמר לה: "תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר." והוציאה לחם ומים ונתנה לו, עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה (הקדוש ברוך הוא) על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו שנ' (שנאמר): "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים" (תהילים קג:יג).

בניגוד לעאישה, פטימה היא אשה נדיבה ואדיבה, ואברהם משאיר לישמעאל רמז שהוא מרוצה מן השידוך. ישמעאל מקבל זאת כאות וסימן לאהבתו המתמשכת של אביו, למרות הפרידה שכפתה עליו שרה. המדרש מסתיים  בתוספת שהיא גירסה נוספת של המדרש המצוטט לעיל:

לאחר מיתתה של שרה חזר אברהם ולקח את גרושתו, שנ' (שנאמר): "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (בראשית כה:א). ומדקאמר (מכך שנאמר) "ויוסף" משמע שפעם ראשונה היתה אשתו ועוד לא הוסיף לבא עליה. ושמה 'קטורה', שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים, ד"א (דבר אחר) 'קטורה' שהיו נאים מעשיה כקטֹרת, ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל...

כך, הסיפור מפרקי דרבי אליעזר על הגר וישמעאל חיובי באופן גורף, ומציג את שרה כמכשול היחיד לענף זה של המשפחה שנשאר עם אברהם. בגירסה היהודית, הסיבה לביקורו של אברהם נראית ברורה: הטראומה הנוראה של הגירוש חייבת לבוא על פתרונה, ונחוץ להציל את מעמדו של אברהם כאבי העם היהודי.

פתרון זה בא בדמות ברכתו של אברהם לישמעאל ולמשפחתו ובהחזרת הגר למעמדה הקודם בדמות קטורה. נאמנותו של אברהם לאשתו הראשונה שרה נותרת בעינה, אך הוא אינו מזניח את בנו בכורו, ואף אינו עוזב את הגר, אם בנו, שהופכת לאשתו השנייה לאחר מות שרה.

אברהם מבקר אצל ישמעאל: הגרסה המוסלמית

בסוגה המכונה "סיפורי הנביאים" (קִצץ אל-אנביאא) במסורת האסלאמית אנו מוצאים גרסה לסיפור אברהם המבקר את ישמעאל במדבר, הדומה באופן בולט לסיפור שבפרקי דרבי אליעזר.^[10] אך בעוד מקום מגוריו של ישמעאל בסיפור היהודי הוא מדבר פּראן המבוסס על בראשית כא:כא, הסיפור האסלאמי מציב את פארן (בפ' רפויה) במיקומה של מֶכָּה, המקום שבו עתיד הנביא מוחמד להיוולד מאות שנים מאוחר יותר.

אחד האספנים של סיפורים מעין אלה היה היסטוריון מבריק ופרשן קוראן בשם מוחמד אבן ג'ריר אל-טבָּרי (נפטר ב-923) שחי בבגדד והיה בן זמנו של ר' סעדיה גאון (נפ' 942), כך שהסיפור הוא בערך בן זמנו של פרקי דרבי אליעזר.

הסיפור מתחיל במות הגר (שלא היה ידוע לאברהם ולשרה):

כאשר מתה הגר נשא ישמעאל  אישה משבט גֻ'רהֻם. ביקש אברהם את רשותה של שרה אשתו ללכת ולבקר אצל הגר, ושרה נתנה את רשותה, בתנאי שהוא לא יתיישב שם.^[11] אברהם יצא לדרכו – הגר כבר מתה – אל ביתו של ישמעאל. הוא שאל את אשת ישמעאל: "היכן בעלך?" ענתה: "אינו כאן, הוא יצא לציד." ישמעאל נהג לעזוב את המקום הקדוש לעתים קרובות^[12] כדי לצאת לציד. שאל אברהם: "האם יש לך מקום ללון? האם יש לך מזון ומשקה?" ענתה: "אין לי שום דבר ואין איש איתי." אמר אברהם: "כשישוב בעלך מסרי לו ברכות ואמרי לו להחליף את מפתן דלת ביתו."^[13]

גם כאן, ישמעאל מבין את הרמז:

אברהם יצא לדרכו, וכאשר חזר ישמעאל הוא חש בריחו של אביו. לכן שאל את אשתו: "האם בא אליך מישהו?" ענתה: "איש זקן, ותאורו כך וכך הגיע אלי" – ונשמעה כמזלזלת בו. שאל ישמעאל: "מה הוא אמר לך?" ענתה: "הוא אמר לי 'מסרי לו ברכות ואמרי שיחליף את מפתן דלת ביתו.'" ובכן, הוא גרש אותה ונשא לו אישה אחרת.^[14]

הסיפור ממשיך בביקורו השני של אברהם:

אברהם שהה בסוריה (כלומר בלבנט) כל עוד היה זה רצון האל, ואז שאל את רשותה של שרה לבקר את ישמעאל. היא הרשתה זאת בתנאי שלא יתיישב שם. הגיע אברהם אל סף דלתו של ישמעאל ושאל את אשתו [החדשה]: "היכן בעלך?" ענתה: "הוא יצא לצייד, אך ישוב במהרה אם ירצה הא-ל. הישאר אם כן, ויברכך האל." שאל: "האם יש לך מקום ללון?" ענתה: "כן." שאל: "האם יש לך לחם או חיטה או שעורה או תמרים?" הביאה חלב ובשר, והוא בירך בתפילתו את שניהם.^[15]

שוב מתגלה האישה השנייה כאדיבה ורבת חסד ואברהם מאשר אותה.

מדוע מֶכּה כה יבשה?

הטקסט מוסיף הערת אגב:

אילו הייתה מביאה לחם או חיטה או שעורה או תמרים ביום ההוא, היה [המקום] נעשה המשופע ביותר עלי אדמות בחיטה, שעורה ותמרים."^[16]

כוונת הערה זו להסביר מדוע עיר הקודש מכה נראית כה יבשה, ומלבד מעיין פלאי אחד שיש בה אינה מסבירת פנים. אשת ישמעאל הביאה לאברהם מזון שהיה אופייני לנוודי מדבר, ואותו הוא בירך. אילו הביאה מוצרי מזון חקלאי של עובדי אדמה, הייתה ברכת אברהם מבטיחה שמֶכּה תהפוך לנווה מדבר ירוק ולא תהיה יישוב ספָר מדברי.

מקום אברהם והכעבה

גרסתו של אל-טברי אינה ממשיכה במדרש קטורה/ הגר, שהרי זכור הגר כבר הלכה לעולמה בגרסה זו. המדרש האיסלאמי ממשיך באנקדוטה שחסרה בפרקי דרבי אליעזר:

אמרה: "הישאר כך שאוכל לשטוף את ראשך." אולם הוא לא חפץ להישאר, ולכן היא הביאה לו את המקאם [מעין שרפרף] ומיקמה אותו מימינו. הוא הניח עליו את כף רגלו, ועקֵבה של כף רגלו נותרה טבועה בו. היא שטפה את צד ראשו הימני ואז העבירה את המקאם לשמאלו, ושטפה את צד ראשו השמאלי.^[17]

המילה הערבית "הישאר" פירושה גם "רד." כלומר, פירוש המשפט יכול להיות גם "רד מהגמל, כדי שאוכל לשטוף את ראשך" (שוודאי התחמם ויבש מאוד בחום המדבר). אז היא מביאה את מקאם איברהים (מקום אברהם), המתפקד כמעין שרפרף, כדי שהוא יוכל להישאר על הגמל. חשוב לציין כי הגמל אינו מופיע בגרסה האסלאמית של הסיפור אלא בגרסה היהודית בלבד, וכך גם הסירוב לרדת מהגמל (הגרסה האסלאמית אומרת רק שאין הוא רשאי לגור שם). כלומר המוטיב המסוים הזה מתאים יותר לגרסה היהודית מאשר לגרסה האסלאמית של המדרש. אולם, יש רמז נוסף לקשר הדוק ביותר בין שתי הגרסאות.

¹²⁵ שַׁמנו את הבית מחוז חפץ לאנשים ומקום מבטחים. קחו לכם את מקום אברהם (מקאם אברהים) למקום תפילה. ציווינו על אברהם ועל ישמעאל לאמור, טַהֲרו את ביתי למען המקיפים אותו ולמען הפורשים אליו ולמען הכורעים והמשתחווים. ¹²⁶ אברהם אמר, ריבּוני, עֲשֵׂה את העיר הזאת מקום מבטחים ושְלַח לתושביה פרנסה מפרי הארץ, לאלה אשר יאמינו באלוהים וביום האחרון. אמר, אשר לכופר, אניח לו להתענג קמעה, ואַחַר אביאנו על כורחו אֱלֵי עונש האש. שם יהיה סופו המר (קוראן 2: 125-126).^[18]

סיפור הביקורים של אברהם אצל ישמעאל במכה ושבועתו לשרה שלא להישאר שם, המובנת כאן כהימנעות מירידה מהגמל וכניסה לבית, דורשת מאשת ישמעאל להביא לאברהם שרפרף שיוכל לעמוד עליו. זהו סיפור אטיולוגי המסביר את מקור השם מקאם איברהים הנזכר כאן.

כיום, במתחם הקדוש של הכַּעְבָּה קיים מבנה קטן המכונה מקאם איברהים ובתוכו עמוד אבן קצר, בגודל שרפרף בקירוב, שעליו ניתן לראות שתי טביעות רגלים הנחשבות לעקבותיו של אברהם מביקורו אצל ישמעאל.

אישורו של אברהם

בנקודה זו, הדיווח של אל-טברי חוזר אל קו העלילה המוכר:

אמר: "כשישוב בעלך הביתה מסרי לו ברכות ואמרי לו, 'תוקן מפתן דלת ביתך.'" כשחזר ישמעאל הוא הריח את ריח אביו ושאל את  אשתו: "האם בא מישהו אליך?" ענתה: "כן, הזקן יפה התואר והריחני ביותר. ואמר לי כך וכך, ועניתי כך וכך, וחפפתי את ראשו, וזה המקום שבו דרכו כפות רגליו על המקאם." שאל ישמעאל: "מה אמר לך? " ענתה: "הוא אמר לי, 'כשישוב בעלך הביתה מסרי לו ברכות ואמרי לו כי מפתן דלת ביתו תוקן.'" אמר ישמעאל: "היה זה אברהם."^[19]

המסר של האגדה לא נעלם מן המוסלמים, שעקבו אחר שושלת הייחוסין של מוחמד יעד לאברהם, דרך ישמעאל והגר.

הכַּעְבָּה והקוראן

חלקו האחרון של המדרש המוסלמי מתייחס לבניית הכַּעְבָּה, ובעקבות כך אל-טברי מתעד עוד מסורת, כנראה של ביקור שלישי:

ויבוא – כלומר אברהם – וימצא את ישמעאל מתקן את חיציו מאחורי הזמזם [המעיין הקדוש]  ואמר אליו: "הו ישמעאל! אלוהיך ציווה עלי לבנות לו בית." ענה ישמעאל: "אם כן שמע בקול אלוהיך ועשה ככל אשר ציווה אותך לעשות." אמר אברהם: "הוא ציווה שתסייע לי בכך." ענה ישמעאל: "אם כן זאת אעשה!" הם החלו לבנות יחד, אברהם בונה וישמעאל מגיש לו את האבנים, ושניהם מתפללים: "ריבוננו! קַבֵּל מאתנו, הן אתה קשוב ויודע" (קוראן 2: 127).^[20]

כאשר גבה הבניין והזקן נחלש מכדי להרים את האבנים לגובה זה, מצא [ישמעאל] אבן שהייתה מקאם איברהים. הוא החל להגיש לו, תוך שהם שניהם אומרים: "ריבוננו! קַבֵּל מאתנו, הן אתה קשוב ויודע" (קוראן 127:2) ^[21]

וכאשר כילה אברהם לבנות את הבית אשר ציווהו אלוהים לבנות, אלוהים ציווה להכריז על העלייה לרגל (חָאג') לבני האדם ואמר: "והַכרז באוזני האנשים על החַגּ', למען יבואו אליךָ, מי ברגל ומי רכוב על כל גמל כחוש, ויבואו מכל ערוץ רחוק." (קוראן 27:22).^[22]

לפי סיפור זה אברהם וישמעאל מופיעים יחדיו בעֲרָב ומקימים את יסודות הכַּעְבָּה במכה, המקום הקדוש ביותר בעולם המוסלמי. מבנה זה מכונה בקוראן "הבית" (אל-בית), שֵם המזכיר את בית המקדש בירושלים, המוכר גם כ"הבית". הסיפור מצטט את הקטע בקוראן (2:127) המשמש כמעין הוכחה לדבריו.^[23]

האם נפגשו האב ובנו?

הסיפורים היהודי והמוסלמי, שונים זה מזה מבחינות אחדות. הנקודה הייחודית לסיפור היהודי היא ההתפייסות עם הגר; בגרסה האסלאמית, הגר הלכה לעולמה עוד לפני שהתרחש הביקור. הייחוד של הגרסה האסלאמית הוא באטיולוגיה של מקאם איברהים שבכַּעְבָּה, והמיקום הגאוגרפי של המפגש (פארן נמצא בעֲרָב במקום בדרום ארץ ישראל), וכן בעצם הטענה שאברהם וישמעאל נפגשו פנים אל פנים.

ההבדל האחרון נוגע אל לב ליבה של שאלת מקור הסיפור. חוקרים תהו איזה משני הנוסחים עשוי להיות הסיפור המקורי. היו שטענו כי מטרתו הראשונית של הסיפור היא למלא את החסר ולהכניס הגיון לסיפור המקראי התמוה והבעייתי, מה שרומז כי הסיפור יהודי במקורו. אחרים טענו שהוא מוסיף פרטים חשובים החסרים בסיפור המסופר בקוראן.^[24]

התשובה תלויה בשאלה אם הפיוס האישי הסופי בין האב ובנו היא חלק מקורי מן הסיפור אשר הוסר מן הנוסח היהודי, או אם מדובר בתוספת שנועדה להתאים את הסיפור לתיאור בקוראן בו האב והבן בונים יחדיו את הכַּעְבָּה. השאלה נותרה שנויה במחלוקת. על-כל פנים, עצם הביקור של אברהם עורר עניין רב במסורת היהודית והן במסורת המוסלמית.