התורה היא תיעוד של מפגש אלוהי־אנושי

כשהייתי סטודנט לרבנות בהיברו יוניון קולג' בלוס אנג'לס, הפרופסור שלנו לתנ"ך, סטנלי גבירץ' ז"ל, לימד אותנו להשתמש ולהעריך את הכלים של המחקר ההיסטורי־ביקורתי. הטקסט המקראי היה אמור להיקרא ולהיבחן בהקשר של המזרח הקדום, לא כהתגלות אלוהית. פעם שאלתי את ד"ר גבירץ' אם נוכל להקדיש לפחות חלק מזמננו להתעמקות במשמעות הרוחנית של התורה עבור כל אחד מאיתנו. "בדברים כאלה," הוא התעקש, "צריך להתעסק אחרי השיעור".

מעולם לא האמנתי שאלוהים גילה את התורה למשה בסיני באופן מילולי. שיטותיהם התיאולוגיות של אברהם יהושע השל, פרנץ רוזנצוויג ומרטין בובר עזרו לי למצוא חוכמה אלוהית בתורה מבלי להאמין ב"תורה מסיני". השל אמר זאת בצורה הטובה ביותר: "אין דרך טובה יותר לשגות בהבנת ההתגלות מאשר להבין את הנאמר באופן מילולי^[1]

תוך כדי שלמדתי את מרכיביה השונים של השערת התעודות, חזרתי כל הזמן לטענתו של רוזנצוויג לפיה ה‑R המסמנת באנגלית את ה"עורך" (Redactor) באה בעצם לסמל את ה־R של המילה "רבנו" (Rabbeinu).^[2] הבנתי אז שאותם מסמכים שונים לכאורה, לא הוצמדו זה לזה באקראי אלא, כפי שמציע ישראל קנוהל, משקפים פלורליזם יהודי עתיק. פלורליזם עתיק זה מציע לחיים היהודיים העכשוויים מודל רב עוצמה של מציאת הכוח במגוון מבטים שונים. במקום לראות בתורה אוסף של גרסאות מפורדות של תיאולוגיה ודתיות, אנו יכולים להעריך את עושר הקולות והלכי הרוח הדתיים המגוונים שבה.

עבורי התורה היא תיעוד אנושי של מפגש אלוהי־אנושי עתיק יומין ששימש השראה לאלפי שנים של פרשנות, והיא עודנה הבסיס לחיי הדתיים. האמונה שהתורה אינה דבר האלוהים באופן מילולי לא מרוקנת אותה מהחשיבות הדתית העמוקה שלה, אלא מעגנת את הטקסט הדתי המרכזי ביותר שלנו בפרמטרים הנלמדים מן המחקר וההגות המודרניים. האמונה שאותה מגילה שאנו מעריצים עוצבה על ידי בני אדם נותנת לנו את הרשות, ואף החובה, להמשיך ולפתח את המסורת היהודית שאנו אוהבים. לאור כל זאת  שינויים בחיים היהודיים, כגון שוויון מגדרי, אינם מחללים את ההתגלות האלוהית כי אם מסמלים את כוח החיים של המסורת הדתית שלנו, המתפתחת ללא הפסק.

לעולם לא אשכח את תפילת השחרית בשבת שמחת תורה במניין ווסטווד בלוס אנג'לס, כאשר ראיתי את פרופסור גבירץ' רוכן לנשק את ספר התורה במהלך ההקפות. באותו רגע הבנתי שאפשר להיות בו זמנית חוקר היסטורי-ביקורתי של המקרא ונאמן אדוק ליהדות הליברלית. הסינרגיה הזו ממשיכה להלהיב את חיי הדתיים עד היום.