לא מה שקרה אלא מה צריך לקרות עכשיו

מדוע אנו בכלל חוגגים חגי זיכרון? עיון בתורה מלמד כי מטרתנו אינה לחזור אל העבר כי אם להביא את העבר אלינו. החגינו אינם חגים ארכיאולוגיים אלא חגים סוציולוגיים ואתיים. השאלה שבה אנו עוסקים בחגים אינה "מה בדיוק קרה שם", שכן הכלים שיש בידינו כדי לענות על שאלה זו מצומצמים מאוד. השאלה היא השאלה ההפוכה: מהן המסקנות שעלינו ללמוד לחיינו שלנו היום לאור אירועי העבר.

לשאלה הזו התורה עצמה מציעה לנו מנעד רחב של תשובות.

השלכתה של יציאת מצרים על האמונה

תשובה מסוג אחד היא התשובה האמונית־תיאולוגית. מיציאת מצרים אנו למדים כי הקב"ה הוא מנהיג העולם ומכוונו. יכול אדם להאמין בניסים פשוטו כמשמעו, יכול אדם להציע פרשנות ריאלית למה שנראה בעיני אחרים כנס, או לחפש דרך אמונית אחרת. כך או אחרת הציר העיקרי וחוט השדרה של אמונת התורה, המופיעים גם בראש עשרת הדיברות, הם שהקב"ה אינו רק בורא עולם אלא גם מנהיגו, על במת ההיסטוריה בגלוי וגם מאחורי הקלעים. המצוות המבטאות את היסוד הזה הן החגים, פדיון בכורות, התפילין וכדו'.

השלכות חברתיות ומוסריות

בד בבד, התורה גם מקשרת ליציאת מצרים מערכת שלמה של מצוות הנוגעת להיבטים של חברה ומוסר. התורה מלמדת כי אדם שהיה עבד וחווה את הציפייה ליום של מנוחה ולהפסקת העבודה אינו יכול שלא להעניק מנוחה זו לנתיניו ולעבדיו, ולכן עליו לשמור שבת. במקום אחר בתורה אנו קוראים

^{שמות כב:כ} וגר לא תונה ולא תלחצנו, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים.

בגלל חוויית הגרות שעברנו אנו בעצמנו, כעת מוטלת עלינו החובה להימנע מלחזור עליה ולהונות אדם זר המתגורר בתוכנו.

היחס המיוחד לעבדים ממשיך גם למצוות ההענקה, שאף היא משתמשת בזיכרון יציאת מצרים כדי לחייב התנהגות של צדק ומוסר כלפי העבד העברי:

^{דברים טו:יד} העניק תעניק לו מצאנך ומגורנך ומיקבך אשר ברכך ד' אלוקיך תיתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ד' אלוקיך...

בספר ויקרא, בשיאה של פרשיית היובל (ויקרא כה), מופיעה החובה לשחרר את העבד ביובל, אף זאת מכוח זיכרון יציאת מצרים:

^{ויקרא כה:מא-מב} ויצא מעמך הוא ובניו עמו, ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב. כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד.

המשמעות של סיפור יציאת מצרים לדורנו

מה שחשוב אפוא אינו השאלה מהי המשמעות של המילה נס וכיצד בדיוק התרחשו האירועים השונים אלא החובה לראות עצמנו בכל דור ודור כאילו יצאנו ממצרים ולהסיק מכך את המסקנות הראויות. על ידי כך נוכל לטהר את ליבנו לאמונה גדולה בהתערבות ה' בהיסטוריה ולעצב את חיינו המוסריים והחברתיים בדרך הקרובה יותר לדרכה של תורה.