יהושע מתמנה שלוש פעמים בתורה – אבל האם הוא המנהיג?

בעקבות חטאם במי מריבה (במדבר כ) אלוהים מספר למשה ולאהרן שימותו מדבר ושלא יזכו להיכנס לארץ (פסוקים יב–יג). בתחנה הבאה במסע בני ישראל, הור ההר, אלוהים מצווה להעלות את אהרן לראש ההר "ומת שם" (במדבר כ:כו). משה עולה עם אהרן ובנו הבכור – מבין הבנים שנותרו בחיים – אלעזר. אהרן מוסר את בגדי הכהונה לבנו, שימשיך את תפקידו, ומת (פסוקים כב–כט).

בבמדבר כז, בבואם של בני ישראל להַר הָעֲבָרִים, אלוהים מצווה על משה לעלות על ההר ולראות את הארץ לפני מותו. אולם בשונה מן הציווי לאהרן, כאן אלוהים לא מספר למשה מי יהיה ממשיכו. משה נבהל,^[1] ומבקש למנות ממשיך לפני שימות. אלוהים נענה לו ומודיע למשה שממשיכו יהיה יהושע, ושכעת עליו להעמיד אותו לפני אלעזר הכהן ולפני העם ולסמוך אותו, ומשה מבצע זאת. עם זאת, אין זו הפעם היחידה שבה יהושע ממונה לממשיכו של משה – זה קורה עוד פעמיים בתורה.

טקסי המינוי של יהושע בספר דברים

בנאום הפרידה שלו בספר דברים (לא:א–ח) משה מציג את יהושע כמנהיג החדש של בני ישראל (פסוקים ז–ח).

משה ממנה את יהושע לפני העם

^{דברים לא:ז} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ־הֹוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ^לא:ח וַי־הֹוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת.^[2]

והנה, אלעזר הכהן נעדר לחלוטין מן הפסוקים הללו.^[3]

אלוהים ממנה את יהושע באוהל מועד

היעדרותו של אלעזר ניכרת גם בסצנה מאוחרת יותר בדברים פרק לא שעל פיה אלוהים עצמו ממנה את יהושע:

^{דברים לא:יד} וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. ^לא:טו וַיֵּרָא יְ־הֹוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל. // ^לא:כג וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ.

כאן יהושע מתמנה ישירות על ידי אלוהים באוהל מועד ואילו הצופה היחיד במתרחש הוא משה ולא כל העם. אלוהים מספר ליהושע שהוא יוביל את העם לארץ ושהוא יהיה בעזרו. גם כאן אין אזכור לאלעזר, או לכל כהן אחר.^[4]

שלושת טקסי המינוי של יהושע והשערת התעודות

שלושת התיאורים שהוזכרו לעיל מציגים סיפורים מקבילים, שנראה שאינם מודעים זה לזה. כל אחד מהם נראה כתיאור עצמאי של טקס המינוי של יהושע. על כן חוקרים מאסכולת ביקורת המקורות שייכו כל אחד מהם למקור אחר ממקורות התורה (P, D ו־E).^[5]

• יהושע מתמנה על פי בקשתו של משה (במדבר כז) – הסצנה בספר במדבר, הנפתחת עם הבשורה של אלוהים למשה שהוא ימות בגלל חטא מי מריבה, מקורה ב־P (המקור הכהני). בסצנה הזו אלעזר הוא דמות ראשית והעם נקרא "עדה" – הכינוי המועדף לעם בטקסטים כהניים.^[6]
• משה מציג את יהושע בפני העם בנאומו האחרון (דברים לא:ז–ח) – הסצנה הראשונה בדברים לא, שבה משה מציג את יהושע לעם, שייכת לסוגה של נאום הפרידה של משה ומגיעה ממקור D (המקור הדבריימי).
• אלוהים ממנה את יהושע בעצמו – הסצנה השנייה בבמדבר לא, שבה אלוהים מתגלה בעמוד הענן (מוטיב של E) בעת שיהושע עומד לפני אוהל מועד (מונח שלא מופיע בשום מקום אחר בספר דברים), מתאימה לאופן שבו יהושע מתואר במקור E – כמי שאינו מש מן האוהל (שמות לג:יא). הסצנה הזו אם כן נראית שייכת למקור E (האלוהיסטי).^[7]

אז מה משה רוצה מהמנהיג העתידי?

עיון זהיר בטקסט הכהני של טקס המינוי של יהושע בספר במדבר מלמד על פער בין משה לאלוהים בעמדתם ביחס לתפקידו של המנהיג העתידי. משה חושש שאלוהים לא ימנה מנהיג ושהעם יישאר אבוד ו"ללא רועה"^[8] ומבקש מאלוהים שימנה מנהיג על פי הקריטריונים הבאים (במדבר כז:טו–יז):

• אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם
• וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם

התיאור הזה דומה לתיאור של דוד בעת שהחל לבסס את תהילתו, וזכה באהבת העם בעקבות הצלחותיו כמצביא:

^{שמואל א יח:טז} וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם.

לביטוי "לצאת ולבוא" יש קונוטציה צבאית של מנהיג המוביל את אנשיו לקרב. ואכן, הביטוי מתאים לתיאור מפעל החיים של יהושע ושל דוד במקרא.

ערב הכניסה לארץ, הבקשה למנהיג והציפיות ממנו נראות מובנות. רגע קודם, כפי שמתואר בפרק כ בני ישראל כבשו את עבר הירדן, וכעת הם עומדים להיכנס לארץ מלאה בתושבים לוחמניים. הם זקוקים למישהו שיוביל אותם לקרב.

המתווה הסבוך של אלוהים להנהגה העתידית

אלוהים נענה לבקשתו של משה, אך מבנה ההנהגה שהוא מתכנן מסובך יותר מזה שמשה דמיין:

^{במדבר כז:יח} וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. ^כז:יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. ^כז:כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ^כז:כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְ־הֹוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.

תחילת התשובה של אלוהים למשה נראית כמו מענה פשוט לבקשתו של משה – מנה את יהושע למנהיג. אולם בהמשך הפסוק מסופר למשה שיהושע לא יהיה מנהיג במובן המלא של המילה, שכן עליו לעמוד לפני אלעזר הכהן. במבט ראשון הדבר נראה כמו עניין טקסי בלבד, משהו דומה לברכה שמקבל בימינו נשיא ארצות הברית במעמד הכניסה לתפקיד, אבל המשך הקטע מפריך את הקריאה הזו.

בפסוק כא אלוהים משתמש בביטוי של משה "לצאת ולבוא", אבל במקום לתאר את יהושע, המנהיג הממונה, כמי שיצא ויבוא לפני העם, או כמי שהעם יצא ויבוא לפניו – הביטוי מתיייחס לאלעזר! אלעזר יהיה מי שהעם, וגם יהושע, יבואו ויצאו לפניו. אך גם אלעזר לא יהיה בעל סמכות עצמאית. הוא ייתן את הוראותיו רק אחרי שיערוך את "משפט האורים", ומכאן שאלוהים עצמו יכריע בשאלות העומדות על הפרק.

הקטע מסתיים בתיאור של משה ממלא את הציווי האלוהי ועורך את הטקס כנדרש (פסוקים כב–כג).^[9]

הגרסה הכהנית למינוי יהושע

המעמד החשוב שניתן לאלעזר בסיפור מעלה את הסבירות שהתיאור הזה הוא הגרסה הכהנית של המינוי. ההכפפה של יהושע לאלעזר היא דרכו של המחבר להציב את הכהן הגדול בראש הפירמידה, מעל כל "סמכות אזרחית" כמו מלך או מושל. לא זו אף זו – כאשר העורך מעניק לאלעזר גישה בלעדית לידיעת האל, באמצעות האורים, הוא מחזק את מעמדו של הכהן על חשבון מעמדו של יהושע כנביא.

• על רקע הנאמר עד כה, נעמיק את מבטנו בבירור הפער שבין בקשת משה ובין התשובה של אלוהים ונראה אם בכוחנו להסביר מה כל כך מוזר בטקסט הזה.
  
  
• בפסוק יח אלוהים מורה למשה למנות את יהושע באמצעות טקס שנראה כמעשה פרטי (בשלב זה לא מוזכרת נוכחות של אף אחד אחר). אולם בפסוקים הבאים (יט–כ) משה מצווה לערוך טקס פומבי. נראה שיש כאן כפילות.
  
  
• הטקסט מציין פעמיים שיהושע יעמוד לפני אלעזר (פסוקים יט ו־כא).
  
  
• בתחילה מסופר שמשה מניח את ידיו על יהושע בפסוק יח. לא ברור אם כן מה הוא מרוויח מ"נתינת הודו" על יהושע בפסוק כ. על פניו נראה שאלו שתי פעולות זהות.
  
  
• ויש לציין עניינים טקסטואליים נוספים: קשה להבין את משמעות הציווי "וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם" בהקשר הנוכחי. איך הציווי מתקשר למעשה "נתינת ההוד" של משה ליהושע.
  
  
• משמעות פסוק כא אינה ברורה. אם העם אמור "לצאת ולבוא", על פי דברו של אלעזר, כפי שהדקדוק רומז, תפקידו המיועד של יהושע אינו ברור, הוא אפילו אינו מתווך! אחרת הפסוק יכול היה להתנסח בלשון יחיד, שילמד שיהושע הוא שיצא ויבוא לפני אלעזר ושהעם יצא ויבוא על פי דברו של יהושע.
  
  
• התיאור של יהושע היוצא ובא לפני אלעזר מוזר ביותר. תחילה מופיע הציווי בלשון רבים "עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ", ובהמשך מוזכר יהושע "הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ". מדוע לא נכתב מלכתחילה משהו כמו "יהושע וכל בני ישראל לפניו יצאו ולפניו יבואו?", במקום כל האריכות הזו?
  
  
• הסיום של פסוק כא מוזר אף יותר. אחרי שכבר נקבע שהעם (ויהושע) יצאו ויבואו לפני אלעזר, הפסוק חוזר על כך: "וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה."

פתרון נוסח ביקורת המקורות לתיאור בספר במדבר

המחקר האקדמי משתמש בכמה שיטות להבנת האופן שבו חוברה התורה. שיטה אחת היא ביקורת המקורות. השיטה הזו נשענת על ההנחה שהעורך מיזג כמה מקורות טקסטואליים שלמים ומקיפים, בלתי תלויים ושילב אותם לכדי הנוסח שלפנינו. כיוון שהעורך ניסה לשמור על הניסוח המדויק של כל טקסט קרוב ככל האפשר למקור, הקוראים הזהירים יכולים להתחקות על נקודות החיבור בין המקורות ועל פערי הלשון והעלילה שבין הטקסטים.

ההשערה המפורסמת ביותר הנשענת על שיטת ביקורת המקורות היא השערת התעודות, שכפי שראינו לעיל, מציעה הסבר טוב להימצאותן של שלוש גרסאות שונות בתורה המספרות את דבר מינויו של יהושע.^[10] עם זאת נראה שהשערת התעודות בלבד אינה מספיקה כדי להסביר את הבעיות הפנימיות של במדבר כז.

ביקורת העריכה מניחה שהעורך או המהדיר הוסיפו לטקסט הערות או שינויים. על כן במקום לראות בטקסט חיבור של כמה מקורות עצמאיים ושלמים, יש לראות בו סיפור או כמה סיפורים עם תוספות טקסטואליות. השיטה הזו נראית כשיטה היעילה ביותר להסבר אופן ההתפתחות של סיפור מינוי יהושע בבמדבר כז.

טקסט ערוך – פעמיים

הטקסט בבמדבר כז נערך פעמיים. בשורות הבאות אציע שרטוט כללי של שכבות הטקסט ואדון במשמעות ובתכלית האפשרית של כל שכבה.

1. שכבה ראשונה – גופן רגיל
2. שכבה שנייה – הזחה והדגשה
3. הזחה כפולה והטייה

^{במדבר כז:טו} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָה לֵאמֹר. ^כז:טז יִפְקֹד יְ־הֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. ^כז:יז אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ־הֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

^כז:יח וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו.

^כז:יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ

לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְ

לִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

^כז:כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

^כז:כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְ־הֹוָה

עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ

הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְ

כָל הָעֵדָה:

שכבה ראשונה – שכבת היסוד

שכבת היסוד של הטקסט מתארת מענה ישיר לבקשתו של משה. הוא מבקש מי־הוה "אלוהי הרוחות" שמישהו יצא ויבוא לפני העדה, ואלוהים מסכים לכך כשהוא אומר למשה למנות את יהושע, אדם אשר כבר יש בו רוח:^[11]

^{במדבר כז:טו} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָה לֵאמֹר. ^כז:טז יִפְקֹד יְ־הֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. ^כז:יז אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ־הֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

^כז:יח וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. // ^כז:כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו// עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ // כָל הָעֵדָה.

משה יניח עליו את ידיו על ראשו של יהושע וייתן לו מהודו כדי שהעדה תצא ותבוא לפי דברו. בדומה לטקס המינוי של אלעזר עם אהרן, גם הטקס של משה ויהושע הוא ללא קהל.

שכבה שנייה – טקס פומבי

התוספת החשובה הראשונה לטקסט היא הפסוק שהופך את הטקס מאישי לפומבי:

וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

השכבה הזו בנויה משתי תוספות טקסטואליות בעלות מסר זהה: טקס המינוי של יהושע יהיה אירוע פומבי ולא פרטי, שבני ישראל יוכלו לצפות בו ויסכימו ללכת אחר יהושע. ייתכן שהעריכה הזו נעשתה בתגובה לפומביות של הטקס שבסיפור של D.^[11]אם מעתה העם יונהג בידי יהושע, יש לכאורה להכריז על הדבר בפומבי ובאמצעות בטקס כלשהו.

שכבה 3 – אלעזר

השכבה האחרונה בנויה מעריכה מרכזית אחת ומשתי נגזרות שלה. העריכה המרכזית נעשתה בפסוק כא:

^{במדבר כז:כא} וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְ־הֹוָה.

הפסוק קובע מדרג מעמדות – יהושע עומד לפני אלעזר, ואלעזר זוכה לגילוי דעת אלוהי באמצעות האורים. התוספת הזו לוותה בשני שינויים נוספים. ראשית בהכנסת אלעזר לפסוק יט, המתאר את יהושע העומד לפני העם, כדי להבהיר שיהושע יעמוד גם לפני אלעזר. התוספות הזו גרמה לאזכור הכפול של העמידה לפני אלעזר. לצד זה, העורך לא הוסיף שום פרט על התפקיד של אלעזר בטקס הזה.

ושנית, מכיוון שהעריכה זיהתה כעת את הדמות המתוארת במילים "על פיו יצאו ועל פיו יבואו" כאלעזר ולא יהושע, העורך נאלץ להבהיר בסוף הפסוק שגם יהושע יבוא ויצא על פיו של אלעזר, וכך נוצר הביטוי המוזר: "הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ."^[12]

למה אלעזר?

על פי המודל שהוצע לעיל, שלושת התיאורים לטקס הכניסה לתפקיד של יהושע מגיעים משלושה מקורות נפרדים. המקורות הללו לא נותרו בצורתם הראשונית, ועורכים מאוחרים הכניסו לתוכם תוכן נוסף. במאמר זה התמקדנו בטקסט הכהני שבבמדבר כז וראינו שהעריכה הסופית נבעה מתוך רצון להכניס את אלעזר לשכבת ההנהגה ולתת לו מעמד גבוה יותר מזה של יהושע.

מרבית החוקרים מתארכים את נוסחו הסופי של הטקסט הכהני לתקופת הבית השני, אולם יכול להיות שמשולבים בתוכו גם תכנים מתקופת הבית הראשון. בזמן התקופה הפרסית נשלטה פחוות יהודה על ידי מושל שמינו הפרסים ועל ידי הכהן הגדול.^[13] הסיפור הכוהני המעניק לאלעזר מעמד חשוב יותר מזה של יהושע משקף את הרצון לייחס לכהן הגדול סמכות גבוהה מזו של השליט הפורמלי של יהודה. אם דברינו נכונים, אפשר לומר במליצה כי הטקסט הכהני נעשה בחלוף הדורות ליותר "כהני".