בזכות המבוכה ובגנות הטיח

ברל כצנלסון היה מנהיג תנועת הפועלים הארץ-ישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20. באחד מנאומיו המפורסמים אמר "אל נהיה פועלי־רמייה לא במעשה ולא במחשבה, אל יהיה חלקנו עם טחי טיח". הנאום שנקרא: "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" כיוון למצב הפוליטי בשנת 1940, ואולם דבריו של כצנלסון משקפים גם את תפיסת עולמי לגבי השאלה כיצד ניתן ליישב את העמדה האקדמית לגבי יצירת התנ"ך בכלל והתורה בפרט אל מול האמונה המסורתית של 'תורה מסיני'.

במשך שנים רבות החברה הדתית נמנעה כמעט לגמרי מלימוד המקרא כפשוטו. דבר זה נבע בין השאר מן החשש כי לימוד תנ"ך שלא דרך המסננת של פרשנות חז"ל יביא לשאלות ביקורתיות עד כדי כפירה. תפיסה זו אפיינה אפילו את אוניברסיטת בר-אילן בראשיתה. כך הוחלט עם הקמתה כי הלימודים לא יכללו את המקרא כתחום דעת ביקורתי וזאת בכדי לא להביא את הסטודנטים לכדי התמודדות עם שאלות אמוניות.

חיפוש אחר מקורות מסורתיים המתייחסים לכתיבת התורה על ידי בני אדם מלמד כי ישנם לא מעט שכאלו, החל מימי חז"ל דרך פרשני ימי הביניים ועד לאחרונים. כך לדוגמה אחד המקורות הידועים ביותר בהקשר זה הוא פירושו של האבן עזרא: "ואם תבין סוד השנים עשר גם ויכתוב משה והכנעני אז בארץ בהר ה' יראה גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת" המתייחס לפסוק בדברים א, ב. אולם, עדיין, בכל המקורות הללו הנחת היסוד היא כי גם אם בני אדם כתבו חלקים מן המקרא הדברים נכתבו בקדושה, בין אם על ידי משה ובין אם על ידי נביאים אחרים. לעומת זאת, התפיסה המקובלת במחקר מתייחסת לכתיבה מאוחרת שהתקיימה בפרק הזמן שבין ימי בית ראשון ועד לתקופה ההלניסטית.

לאור זאת לא ניתן להתכחש לכך שההתמודדות שלנו כאנשים מאמינים עם ההנחה שחמישה חומשי תורה הם פרי יצירה היסטוריוגרפית שנכתבה על ידי בני אדם היא מורכבת ביותר. כיצד ניתן ללכת ולבכות לאמא רחל ובו בזמן לדבר על יעקב כדמות מיתית המייצגת את האב הקדמון של ממלכת ישראל הצפונית? כיצד קוראים את ההגדה בכוונה בליל הסדר אבל יודעים שאין כלל עדויות חוץ-מקראיות ליציאת מצריים? ואיך מתמודדים עם ההבנה שמקורו של ישראל הקדום בקבוצות אוטוכטוניות שחיו בכנען במהלך האלף השני לפנה"ס? האם עלינו לאמץ הסברים שאינם תואמים את הנתונים הידועים לנו כיום מן הארכיאולוגיה והמקורות החוץ-מקראיים רק בכדי שיתאימו למאורעות המסופרים בתנ"ך?

ישנם כאלו שעושים זאת אך זהו בדיוק "הטיח" שעלינו להימנע ממנו. תפקידו של איש המדע הוא להגיע לחקר האמת אבל גם "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" (שבת נ"ה, ע"א), כלומר שורש האמת נמצא בעבודה המדעית אבל לא פחות מכך גם בעבודת ה'. אנחנו מחויבים לתור בדבקות אחר האמת המדעית ללא חשש מהתוצאות שנקבל ומחויבות זו נובעת לא רק מעצם היותנו חוקרים בעולם האקדמי אלא גם מתוקף היותנו אנשים מאמינים הרודפים אחר האמת האלוהית.

מתוך הכרה זו עלינו להסתכל בעיניים פקוחות בבעיות הקיימות ולהודות כי אין בידינו תשובות לשאלות רבות העולות מניתוח ביקורתי של המקרא. וגם אם משמעות הדבר שלא ניתן לקבל את ההנחה של 'תורה מסיני' בפשטות, וגם אם האמונה הופכת בעקבות זאת ליותר מורכבת, נראה כי האמת מחייבת אותנו לחיות עם המבוכה ו"אל יהיה חלקנו עם טחי טיח".