עָר מואב

שם המקום עָר מופיע שש פעמים במקרא, שלוש מתוכן בדברים ב. המפרשים המסורתיים נחלקו ביניהם לא רק בשאלת מיקומה של אותה ער, אלא אף בשאלה האם בכלל מדובר בשם מקום. ניתן למצוא בפירושיהם שלושה הסברים:

שם נוסף למואב – רבי יוסף בכור-שור (במדבר כא:טו):

...ער דהיינו מואב, דכתיב "המואבים היושבים בער."

מחוז במואב – רש"י (במדבר כא:טו):

ער הוא שם מדינה של מלכות מואב.

עיר במואב – רשב"ם (במדבר כא:כח):

עיר מלוכה של מואב נקראת ער.

הסיבה למחלוקת זו נובעת מקיומם של פסוקים שונים, אשר חלקם מצביעים על כיוונים פרשניים מנוגדים.

1. " שֶׁבֶת עָר" (האיזור המיושב של ער)

האיזכור הראשון והמוקדם ביותר במקרא לער מופיע בציטוט מהמגילה העתיקה של מלחמות י-הוה, לאחר שישראל עזבו את מדבר מואב:

^{במדבר כא:יד} עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ־הוָה:

אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
^כא:טו וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב.

לפי פסוקים אלו, גבולה הצפוני של מואב נמתח לאורך נחל ארנון ויובליו,^[2] וממשיך "לְשֶׁבֶת עָר", כלומר לאורך האיזור המיושב של ער.^[3] מכאן שער היתה איזור גדול שהיווה חלק ממואב או שגבל בה. תיאור זה מתאים לחבל ארץ, לא לעיר: ערים אינן גדולות דיין כדי שנחלים יתפרסו לאורכן, ואין כל טעם לציין עיר כאיזור "מיושב".

2. ער מואב – עיר?

ער מוזכרת שוב בהמשך הפרק, בשירת המושלים אודות כיבוש מואב על ידי סיחון. כאן, לעומת זאת, נראה שמדובר בעיר:

^{במדבר כא:כח} כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.

ער מקבילה כאן לבעלי במות, במה שנראה כשתי ערים שנחרבו על ידי סיחון במלחמתו נגד מואב. תרגום השבעים, לעומת זאת, אינו קורא את ער כשם מקום (העברית המשוחזרת מודגשת):

אכלה עד מואב בלעה במות ארנן. ^[4]

הפעלים המקבילים "אכלה" ו"בלעה" מהווים הצעת קריאה אטרקטיבית, הסוברת את החלפת מיקומה של ה-ל' ב-ע' (בלע הפך לבעל). לפי קריאה זו, "במות" הוא שם עצם נפוץ; אמנם השבעים תרגמו στήλας (steilas) שמשמעו "מצבות", אך בעברית ניתן לתרגם זאת ל"גבהים" או "מקומות פולחן" המזוהים בדרך כלל עם "ההרים הרמים" \ "הגבעות הגבוהות".

עם זאת, החילוף הראשון בתרגום, של "ער" ב"עד", משכנע פחות; היינו מצפים למילה מקבילה ל"במות". ואכן, נפתלי טור-סיני (1973-1886), חוקר מקרא ולשון ישראלי, שפירושו מתמקד בתיקוני נוסח, מציע את הקריאה הבאה:

אכלה ערי מואב, בלעה במות ארנון.^[5]

אם כן, המילה "ער" כשם מקום כלל אינה מופיעה בפסוק זה, ולכן אינה יכולה להוות ראיה לטובת זיהויה של ער כעיר. ראיה טובה יותר לפירוש כזה נמצאת בפסוק אחר.

3. ער-מואב \ עיר מואב (ישעיה טו)

ישעיה טו הוא הצהרה כנגד מואב ("מַַשָּׂא מוֹאָב"), הפותחת כך:

^{ישעיה טו:א} כִּי בְּלֵיל^[6] שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה.

נראה די ברור כי הפסוק מתייחס כאן לעיר:

1. ער מקבילה כאן ל"קיר", שהיא המילה המואבית לעיר.
2. ער נשדדה, מעשה המתאים להתרחש בערים

למעשה, מספר חוקרים הציעו לאחרונה כי יש לזהות את ער עם ח'רבת אל-בַּלוּעַ, וכי היא היתה בירת מואב.^[7] זוהי קריאה סבירה של הפסוק, אך תרגום השבעים אינו קורא כאן ער או כל שם-מקום אחר.^[8]

יתרה מכך, תרגום הפשיטתא הסורי-ארמי מתרגם כאן "קריתא דמואב" (עיר מואב), ומכאן שהעברית שלפניו היתה "עיר" (ולא "ער"), המקבילה ל"קיר", שמשמעה עיר. לסיום, המילה "ער" כאן יכולה עדיין לציין שם מחוז, מכיוון שמקבילתה "קיר" אינה רק שמה של בירת מואב, אלא גם שמו של האיזור בו היא נמצאת (וממנה נגזר גם שמה של העיר כַּרַכּ בירדן).^[9]

גם אם "ער" כאן משמעה עיר, לא ניתן לפרש כך בדברים ב, שם היא מוזכרת כשם מקום שלוש פעמים:

^{דברים ב:ט} לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה; ^{דברים ב:יח} אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר; ^{דברים ב:כט} וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר

כמו בציטוט לעיל מספר מלחמות י-הוה, נראה כי פסוקים אלו מתארים מחוז ולא עיר. אופיו ומיקומו של מחוז זה מתבררים כאשר אנו בוחנים לפרטים את כל ההתייחסויות.

4. עקיפת מואב באמצעות מסע דרך המדבר

דברים ב משחזר את מסע בני ישראל צפונה דרך עבר הירדן כך:

^{דברים ב:ח} וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.

בני ישראל עוקפים את מואב ממזרח, וכך מתואר גם בספר במדבר:

^{במדבר כא:יא} ...בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. ^כא:יב מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. ^כא:יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי.

בדומה, גם יפתח בספר שופטים (יא:יז-יח) משחזר את מסע בני ישראל דרך עבר הירדן, ומתאר כיצד הם עקפו את מואב ממזרח. מקורות אלו מתאימים לרשימת המסעות על פי מקור E, לפיה ישראל נסעו דרך המדבר צפונה, ממדבר מואב דרומית לנחל ארנון ועד למדבר קְדֵמות צפונית לו, וכך נמנעו לחלוטין מהיתקלות עם מואב.

עם זאת, משה ממשיך ואומר:

^ב:ט וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.

אם ישראל נסעו ממזרח למואב כדי למנוע היתקלות במואבים, מדוע נדרש להזהיר אותם שלא להילחם בהם? באותה לשון השתמש הכתוב לגבי שעיר בפס' ד-ז לעיל, אלא ששם צויין בפירוש כי ישראל עוברים דרך ארצם של בני עשו. לא ברור, אם כן, האם ישראל אמורים לעבור באיזור מואבי או לא. לדעתי הפסוק אומר כי ישראל חוצים את מחוז ער, ממזרח למואב.^[10]

שני מחוזות: הגיאוגרפיה של מואב

מואב התרחבה כמה פעמים בהיסטוריה שלה אל מצפון לארנון ואף מצפון לוואדי אל-וואלה\וואדי א-תֶ'מֶד,^[11] איזורים שלפי המקרא נפלו בנחלת ראובן וגד. אך תחומה "הנכון" של מואב לפי המקרא הוא בין נחל ארנון מצפון לבין וואדי אל-חסה בדרום (וואדי זה שימש כגבולה של מואב עם אדום).

דרומה של מואב נחצה בציר צפון-דרום על ידי וואדי א-נוּחַייְלָה\אל-מֶחֶייְרֶס.^[12] כבר בראשית שנות ה- 70' זיהה הארכאולוג ישראל בן-שם את ער עם צידו המזרחי של הציר, מהארנון דרומית לוואדי א-טַרְפַאווִּיָה, בהתבסס על הפסוקים בדברים ב.^[13] מאוחר יותר קיבלה עמדתו זו תימוכין מחקריים מסקרים ארכאולוגיים של אותו איזור, שהראו כי ניתן לחלק אותו לשני מחוזות בהתבסס על האקלים ועל תבניות ההתיישבות:

מערב מואב – ככלל, ככל שמתקדמים דרומה או מזרחה בעבר הירדן, רמת הלחות יורדת. לכן ניתן לגדל עצי זית בצפון-מערב עבר הירדן, באיזור סיחון המקראית, והמקום ראוי גם לגידול בקר.^[14] מדרום לנחל ארנון, כלומר, באיזור מואב המקראית, האדמה פחות פוריה. עם זאת, באיזור גבעות כַּרַכּ שממערב לוואדי א-נוחיילה, רמת הלחות מספיקה עדיין כדי לאפשר עבודה חקלאית, לרבות גידול חיטה. איזור זה הכיל ערים ועיירות, שכמה מהן היו חשובות וגדולות יחסית לאחרות, כגון ח'רבת אל-בַּלוּעַ, קיר חֲרֶשֶׂת (בירת מואב לפי מל"ב ג:כה) וחורוניים (המוזכרת במצבת מישע). איזור זה הוא מואב המיושבת, או מואב עצמה לפי המקרא.

מזרח מואב – ככל שנעים מזרחה, רמת הלחות יורדת בהדרגה. מזרחו של וואדי א-נוחיילה הוא איזור מרעה לכבשים ועיזים, עד שמגיעים למה שנקרא היום אוטוסטרדת המדבר, שלאחריה לא מתאפשרים עוד חקלאות או מרעה. דרומית לוואדי א-טרפאווייה, אין כמעט יישובים,^[15] והאתרים שאנו יכולים לזהות מתקופת הברזל (=התקופה המקראית עד החורבן) הם ברובם מגדלי שמירה. אין ולו אתר עירוני אחד שזוהה מהתקופה הזו באיזור שממזרח לוואדי א-נוחיילה.^[16] לדעת בן-שם זהו האיזור של ער-מואב, שטח מרעה ללא חקלאות וללא ערים.

אם השערתו נכונה, הרי שדברים ב מתאר כיצד נמנעו בני ישראל מנסיעה צפונה בדרך המלך, שהיתה מובילה אותם דרך מואב המיושבת (והמערבית), ובמקום זאת נסעו דרך ער, המחוז המזרחי יותר.^[17] זהו האיזור אותו ציווה ה' את ישראל שלא לכבוש, מכיוון שהוא ניתן לזרעו של לוט ולא לזרעו של אברהם.

5. הימנעו מהעמונים לאחר שתחצו

זיהוי ער עם המחוז המזרחי של מואב מקבל אישור מהאיזכור הבא של המקום בדברים ב, כאשר ישראל מתכוונים לעזוב את השטח המואבי ולחצות את הארנון מצפון:

^{דברים ב:יז} וַיְדַבֵּר יְ־הוָה אֵלַי לֵאמֹר. ^ב:יח אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר. ^ב:יט וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.

לפי הגיאופוליטיקה המונחת ביסודו של הפרק, האיזור שמצפון לארנון נחלק בין ממלכת סיחון האמורי במערב, ובין ממלכת עמון במזרח. לאחר שיעזבו את ער ויעברו את הארנון,^[18] מוזהרים בני ישראל, שלא להיכנס לטריטוריה העמונית שתהיה למולם במקרה זה (ב:יח-כג), ובמקום זאת עליהם לפנות מערבה לטריטוריה של סיחון (ב:כד).

הדבר מתאים לתיאור שהוצע לעיל, ולפיו בני ישראל היו ממזרח למואב, מול הטריטוריה (המזרחית) של עמון.^[19]

6. תושבי ער מכרו אוכל ומים לבני ישראל

ההפניה השלישית והאחרונה לער בפרק זה מצביעה שוב על העובדה שער היתה איזור דרכו חצו בני ישראל את מואב. כשהגיעו לטריטוריה האמורית, שלחו בני ישראל מסר לסיחון ובו הבקשה הבאה:

^{דברים ב:כז} אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול. ^ב:כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. ^ב:כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ־הוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

מכאן מוכח שער היא איזור במזרח מואב, שחפף לאיזור המדברי הסמוך, וכי הוא היה מיושב, אם כי בדלילות (ללא ערים, רק רועי צאן).

מואבים רגילים ומואבים בני ער

חלוקת מואב למחוזות עשויה לפתור בעיה מציקה בספר דברים עצמו. כפי שראינו זה עתה בדברים ב, בני ישראל קנו אוכל ומים מהמואבים, והם מבקשים בקשה דומה מסיחון מלך האמורי. עם זאת, בקובץ החוקים של ספר דברים נכתב:

^{דברים כג:ד} לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְ־הוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ־הוָה עַד עוֹלָם. ^כג:ה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם...

תיאור זה עולה בקנה אחד עם טענתו של יפתח לפיה מואב לא הרשו לישראל אפילו לעבור בשטחם:

^{שופטים יא:יז} וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ. ^יא:יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב.

מטרתו של יפתח כאן היא לדחות את טענת מלך עמון כי בני ישראל כבשו את אדמת מואב. לכך משיב יפתח: ישראל הוסגו לאחור על ידי מואב ומעולם לא נכנסו לשטחם. אך כיצד מתיישב הדבר עם דברים ב?

הכותב הדויטרונומי עורך אבחנה חדה בין מואב בגבולותיה "הנכונים" לבין תושבי ער. היה זה מלך מואב ותושביה המערביים שסירבו לתת לישראל לעבור בגבולם ואף סירבו לתת להם אוכל ומים. עם זאת, כשבני ישראל החליטו לנסוע דרך המדבר במקום בדרך המלך כדי להימנע ממלחמה עם המואבים, רועי הצאן של ער – שבמובן מסוים לא היו מואבים "אמיתיים" – מכרו לישראל אוכל ומים. בתמורה, בני ישראל הקפידו שלא להתגרות בהם בשום דרך, בהתאם לציווי ה'.