היתרונות של לימוד תורה עם מחקר מקראי מודרני

מחקר המקרא המודרני נתפס לעיתים קרובות כמציב אתגרים ליהדות המסורתית - אולם הוא מציע יתרונות משמעותיים. להלן מספר נקודות מבט יהודיות עכשוויות.

מקרב אותנו לתורה

"באופן פרדוקסלי, דווקא למי שהוא - או היא - אמיצים מספיק כדי להכיר במרחק העצום הקיים בין המקרא לבינינו, קל יותר לחוש קרבה אליו"^[1]

— יאיר זקוביץ'

שחזור רוח התורה המקורית

"החתירה אחר הפשט [פרשנות מתוך ההקשר] יכולה להוות מרכיב חיוני בשחזורה המחודש של הרוח הדתית שבתורה ושל תפקידה"^[2]

— סטפן גרפינקל

העצמת היהדות

"העבר והמסורת בכלל והתנ"ך בפרט שימשו, וממשיכים לשמש, ככלי להפעלת כוח, על ידי החלפת דיונים מעמיקים ופתוחים בשיח של סמכות. במקרה הגרוע ביותר, הם משמשים ככלי קיבול  לרעיונות בני זמנם שמתקדשים והופכים למשעבדים.

הפקת ידע באמצעות חקר העולם העתיק - בעיקר הטקסטים שלו, ובראשם המקרא, כפרדיגמה של הציוויליזציה המערבית - שואפת תחילה ליצור מרחק ביקורתי-עצמי בין רעיונותינו ובין העבר, ואז לגשר על מרחק זה מתוך מחשבה כלל-אנושית. באמצעות לימוד ביקורתי של המקרא ושל ישראל הקדום, אנו יכולים להחליף שיח משתק של הזדהות בשיח גמיש יותר של אנלוגיה.

הכרה במרחק כזה מאפשרת לנו לקחת בעלות על הרעיונות שלנו, להיות אחראים למעשינו, ולאפשר לעצמנו להשתפר. אם לנסח זאת במונחים מקראיים אירוניים: לימוד ביקורתי של המקרא מונע מהמקרא מלהפוך לסוג של עבודת אלילים."^[3]

— שמעון שאבל

הגשמת צַו ההבנה האינטלקטואלית

"מהו... סוד אחיזתו האיתנה של הפשט בפרשני המקרא הגדולים מרס"ג ועד ר"י אברבנאל, ובנו, תלמידיהם הרחוקים, כיום הזה?

דומה שעיקרה של התשובה הוא בהערכה החיובית הבסיסית כלפי תבונת אנוש ככלי להכרת העולם ולהבנת התורה. הראב"ע נתן ביטוי דתי מובהק לעמדה שכלתנית זו בקביעתו ש'המלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו" (ההקדמה לפירושו הרגיל לתורה, הדרך השלישית), ואילו הרמב"ם העמיד את חובת ההתחשבות הרצינית במראה העינים ובשיקול הדעת כמתבקשת מטבע האדם: 'ולעולם ישליך אדם את דעתו אחריו, שהעינים לפנים הם ולא לאחור!' (האיגרת לחכמי פרובאנס בענין האסטרולוגיה).

התבונה היא חלק אלוה ממעל הנטוע באדם, היא מותר הנברא בצלם מן הבהמה, ולכן אסור לפחד מפניה, לזלזל בה או להזניח אותה."^[4]

— אוריאל סימון

גילוי הגיוון ולימוד סובלנות

"התנ"ך משמר בתוכו תפיסות סותרות, בעלות עומק וייחודיות רבה, הנוגעות לסוגיות מעמיקות כמו מקומה של האנושות ביקום, מקורו ומשמעותו של הרוע, מטרת הגמול והעונש, תפקיד הבחירה החופשית והגורל בענייני בני האדם, אופי הברית, אופי הפולחן, תפקיד המקדש ותפקיד המנהיג הפוליטי בגאולה העתידית של ישראל...

עלינו להימנע מלנסות ולטשטש את המחלוקות הללו כדי להשיג אחדות והרמוניה מלאכותיות. במקום זאת עלינו ליהנות מהעושר והמורכבות של הסימפוניה האלוהית שבמקרא, אותה יוצרים נקודות המבט והקולות השונים הללו. אחת הבעיות העיקריות של זמננו היא חוסר סובלנות דתית. הכרה ולימוד מעמיק של הקולות השונים במקרא ושל הרעיונות הרבים שהעניקו השראה להתפתחות היהדות, עשויים לסייע ביצירת אווירה של גיוון וסובלנות."

— ישראל קנוהל

הדגשת מרכזיות עבודת האל

"חקר המקרא מלמד אותנו משהו בעל ערך רוחני עצום: הוא מאפשר לנו לראות כיצד האידאל של עבודת השם הֵגִיחַ כרעיון הליבה של כתבי הקודש ולמעשה של היהדות"^[6]

— ג'ון א' לויסון

התמקדות מחדש באלוהים

"חקר המקרא מספק הזדמנות פז לחולל שינוי פרדיגמה דומה בימינו, על ידי מיקוד מחדש של האנרגיה הרוחנית שלנו מהתורה אל האלוהים, נותן התורה."^[7]

— הרב הרצל הפטר