פרעה ויוסף מדברים על אלוהים משותף על מנת להציל את מצרים

עבד עברי מפרש חלומות

לפי ספר בראשית, בגיל 17 יוסף נזרק לבור על ידי אחיו ולאחר מכן מובא למצרים על ידי סוחרים ונמכר כעבד. הוא עובד קשה והופך להיות משרת מוערך בעיני אדונו, פוטיפר. אך כאשר הוא דוחה את פיתוייה של אשת פוטיפר, הוא מוצא את עצמו בכלא^[1] בגין אישום שווא של ניסיון אונס.

גם בכלא יוסף מצליח. שם הוא נתקל בסריסיו הראשיים של פרעה, שר האופים ושר המשקים, שהכעיסו את פרעה ונשלחו לכלא. לילה אחד שני השרים חולמים חלום מטריד, והטרדה נראית על פניהם בבוקר למחרת:

^{בראשית מ:ו} וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. ^מ:ז וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם. ^מ:ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי.

שני עניינים כמעט סותרים עומדים בתגובתו של יוסף: מצד אחד הוא אומר שאלוהים בלבד יודע את משמעות החלומות. מצד שני, בכך שהוא מציע להם לספר את חלומותיהם, הוא רומז שיש לו, ליוסף, גישה לידע האלוהי המכיר את משמעות החלומות.

הזמנתו של יוסף מתקבלת על ידי הסריסים. הראשון המציג את חלומותיו הוא שר המשקים (פסוקים ט-יא), המספר על חלומו, שבו נראו לו שלושה ענפי גפן וכוס שהוא מסר לפרעה.

לאחר שיוסף שומע את החלום הוא מסביר לשר המשקים את משמעותו, לפיה השר יוחזר לשירותיו של פרעה בעוד שלושה ימים.  בכך יוסף מעיד שאכן יש לו גישה לחוכמה האלוהית. עם זאת, מיד לאחר שהוא מפרש את חלומו של שר המשקים, יוסף מוסיף:

^{בראשית מ:יד} כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. ^מ:טו כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

יוסף הוא אדם מוכשר ובעל גישה ישירה לחוכמה אלוהית, אך הוא גם זר שנחטף ממולדתו, נמכר לעבדות במצרים, ונכלא בכזב ללא מי שיגן עליו. פגיעותו של יוסף מודגשת על ידי ציון העובדה שהוא נשכח על ידי שר המשקים כשהלה מוחזר לבית פרעה:

^{ראשית מ:כג} וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

חלום פרעה

שנתיים לאחר חזרתו של שר המשקים לתפקידו, פרעה חולם חלום שבו שבע פרות יפות מראה ובריאות רועות על גדות היאור ונבלעות על ידי שבע פרות צנומות ורזות. הוא מתעורר מהחלום, אך כשהוא חוזר לישון הוא חולם חלום דומה: שבע שיבולים בריאות צומחות מתוך קנה אחד, ואחריהן שבע שיבולים שדופות הבולעות את שבע הראשונות.

החזרה של המוטיבים בחלומות מובילה לחרדה אצל פרעה, ולתחושה שהחלומות מכילים סמלים הדורשים פענוח.  

^{בראשית מא:ח} וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.

למרות היותו בעמדת כוח עצומה, פרעה חווה חוסר אונים דומה לזה שחשו שר המשקים ושר האופים בכלאבעבר. המצב שבו אף אחד מחכמיו המצריים אינו יכול לסייע בפתרון החלומות, מהווה נקודת מפנה בסיפורו של יוסף.

שר המשקים זוכר את יוסף

כאשר שר המשקים נוכח בכישלון החכמים המצריים, הוא מספר לפרעה את מה שחווה שנתיים קודם לכן, כאשר הוא ושר האופים היו בכלא. שימו לב למילים שבהן הוא משתמש כדי לתאר את יוסף:

^{בראשית מא:יא} וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ. ^מא:יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר. ^מא:יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה.

למרות שהוצג כמפרש חלומות מצליח, יוסף נותר:

• ללא שם;
• זר, או ליתר דיוק, עברי - כינוי משפיל לזר נווד,^[2] שהמצרים מזלזלים בו (בראשית לג:לב);
• עבד;
• נער, שהוא כינוי שנראה יותר כמבטא מעמד מאשר גיל, שכן הוא בן 30 (בראשית לא:מו);
• בכלא.

ואף על פי כן, הזרות של יוסף אינה מונעת מפרעה מלבקש מיוסף עזרה. פרעה מתרשם מספיק מאירוע העבר ונותן לעבד העברי הזדמנות לפרש את חלומותיו שלו.^[3]

יוסף מתכונן לפגוש את פרעה

פרעה מצווה להביא את האסיר יוסף לפניו, והאסיר מגיע אליו אחרי שביצע הכנה קלה:

^{בראשית מא:יד} וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.

שימו לב למעבר הדקדוקי בשלושת חלקי הפסוק:

• פרעה שולח אנשים לקרוא ליוסף (גוף שלישי יחיד)
• האנשים מוציאים את יוסף מן הבור (גוף שלישי רבים)
• יוסף מתגלח, מחליף את שמלותיו ובא לפני פרעה (גוף שלישי יחיד)

המעבר לגוף שלישי יחיד בסוף הפסוק מעידה על האקטיביות של יוסף בהתכוננות לפגישה. הגילוח והחלפת הבגדים משקפים לא רק את ההכרח לנקות עצמו לפני שהוא רואה את המלך, אלא את נכונותו להסתגל לתרבות שמסביב. כך למשל, בעוד אנשים מאזור הלבנט, מקום מוצאו של יוסף, נהגו ללכת עם זקנים, הדבר לא היה מקובל בקרב המצרים.^[4]

יוסף מדבר על אלוהים

פרעה פותח את השיחה עם יוסף בתיאור המצב:

^{בראשית מא:טו} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ.

דבריו של פרעה מחמיאים ליוסף. יוסף, בתגובה, עונה במילים דומות למה שאמר בעבר לשר המשקים ושר האופים (ראו מ:ד):

^{בראשית מא:טז} וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.

פעם נוספת, במקום לקחת את הקרדיט לעצמו, יוסףמייחס את כוחותיו לאלוהים, אך יחד עם זאת, הוא מתגייס למשימת הפירוש מתוך ביטחון שלו יש גישה ישירה לחכמת האל.^[5] פרעה מקבל את ההסבר של יוסף, ומוסיף לפרט את חלומותיו. הוא מסיים את התיאור בחזרה על הבעיה, ואף מזכיר את כישלון יועציו במשימה:

^{בראשית מא:כד} …וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי.

כמו במקרה של שר האופים והמשקים, יוסף יודע מיד את פשר החלום, אך לפני שהוא מפרט את הפענוח, הוא מסביר לפרעה שהחלומות הם מסר מאלוהים:

^{בראשית מא:כה} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה.

כך, לצד גילוי פירוש לחלומות לפרעה (שבע שנות שפע ואחריהן שבע שנות רעב), יוסף מלמד שמהות החלומות דברי נבואה מאת האלוהים. זהו אותו אלוהים שממנו יוסף מקבל את יכולות פירוש החלומות שלו. יוסף, אם כן, מכיר במלך הזר כמושא להתגלות אלוהית, נקודה שהוא חוזר ומדגיש בפסוק כח^[6] ולבסוף בפסוק לב, שם הוא מסביר מדוע המסר חזר על עצמו:

^{בראשית מא:לב} וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.

בכך, יוסף משלים את פירוש החלום וגם יוצר תחושת דחיפות שתאפשר לו בשלב הבא להיכנס בעצמו למעמד המנהלי בבית פרעה.

מינוי איש חכם

לכאורה, משימתו של יוסף הסתיימה. פרעה רצה לדעת מה משמעות החלומות ויוסף גילה לו מהי. אבל יוסף מבין שכדי שגורלו ישתנה, הוא צריך להראות את יכולותיו ולפתח מערכות יחסים עם בעלי השלטון. הוא אינו עיוור להזדמנות שהמצב מעניק לו, והוא ממשיך את שיחתו עם פרעה במתן הצעה שתפתור את הבעיה שהחלום משקף:

^{בראשית מא:לג} וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

תפקידו של החכם הזה, מסביר יוסף, יהיה לארגן מערכת של אחסון מזון ברחבי מצרים, ולאסוף את התבואה העודפת משנות השפע כדי לפרנס את העם לאורך שנות הרעב.  בעוד שיוסף אינו מבקש מפורשות להיות בתפקיד אותו חכם, פרעה מגיע למסקנה הזו בעצמו:

^{בראשית מא:לח} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. ^מא:לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.

לא רק שפרעה רואה את חוכמת יוסף, אלא הוא גם מקבל את ההשקפה שלפיה חוכמתו של יוסף משקפת את רוח האלוהים אשר בקרבו.^[7]

הופכים את יוסף למצרי

בדיוק כפי שיוסף הרגיש צורך להתגלח ולהחליף את שמלותיו – ככל הנראה לבגדים בסגנון מצרי – לפני הפגישה עם פרעה, כך הקידום של יוסף למשנה למלך יכלול מעשים טקסטיים של הפיכתו למצרי:^[8]

^{בראשית מא:מב} וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. ^מא:מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

הסיפור מתאר כיצד כוחו של יוסף שלוב בתלבושת המצרית שהוא מאמץ. הוא יקבל את טבעת החותם של פרעה ויוכל להשתמש במרכבה כמפקד משנה. במקביל, הוא יהיה לבוש בגלימות ויענוד את שרשרת הזהב המצרית הקלאסית. אבל המצריות של יוסף מרחיקה לכת אף יותר:

^{בראשית מא:מה} וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ^[9] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת^[10] בַּת פּוֹטִי פֶרַע^[11] כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

במסגרת הפיכתו לממונה על מצרים, פרעה משנה את שמו של יוסף לשם מצרי. בנוסף, הוא משיא אותו לאישה שאינה רק ילידת מצרים, אלא היא אף בתו של כהן אֹן (הליופוליס), המהווה אחד ממרכזי הפולחן של רַע, אל השמש. יוסף מציג את אלוהיו לפרעה, וכעת פרעה מכיר ליוסף את אלוהי מצרים. הטקסט אינו מעיד על ביקורת כלשהי בעניין זה ביחס ל יוסף.

הפיכת הדת לאוניברסלית

שמו של יוסף, או בצורתו הארוכה יהוֹסֵף (תהילים פא:ו), מתחיל ביסוד התיאופורי יהו, כלומר, האלוהות הישראלית י-הוה. שמו של חותנו החדש, פוטיפרע, מסתיים באלמנט תיאופורי אחר, רע. אבל בשיחותיהם, לא יוסף ולא פרעה פונים לשמה האישי של האלוהות. שניהם משתמשים במונח הכללי אלוהים.^[12]

הטקסט אינו מדבר על אלוהים מצרי או על אלוהים ישראלי, אלא פשוט על אלוהים. כך, הטקסט יוצר מכנה דתי משותף בין יוסף העברי הזר לבין פרעה המצרי המארח. עברי ומצרי, השונים מבחינה אתנית, ומבחינה דתית וסוציו-אקונומית, רואים האחד בשני שליח של אלוהים ומוכנים לעבוד יחדיו בכדי להתמודד עם אסון הרעב הממשמש ובא (בראשית לא:כח, לט).

ההבחנה בין דניאל ליוסף

האופן שבו יוסף משתמש בהתייחסויותיו לאלוהים מתחדד על ידי הנגדתו לאופן שבו דניאל מדבר על אלוהים עם נבוכדנצר. ספר דניאל הוא יצירה מאוחרת באופן משמעותי לסיפור יוסף: צורתו הסופית של ספר דניאל התגבשה רק בתקופה ההלניסטית. המחבר של החלקים המוקדמים יותר של ספר דניאל עיצב חלק מסיפוריו בהשארת סיפור יוסף. כך במיוחד הסיפור על חלומו של נבוכדנצר בפרק ב.^[13]

בדומה ליוסף, דניאל מפרש את חלומותיו של מלך זר, שחלומו "מטריד" אותו כפי שהטריד את פרעה, ושיועציו אינם מסוגלים לפענחו. עם זאת, בניגוד ליוסף, דניאל אינו מדבר על אלוהים בצורה אוניברסלית. תחת זאת הוא מספר לנבוכדנצר על האל שבשמיים, הוא האל הראוי, אלוהיהם של בני עמו של דניאל, שלדניאל יש גישה אליו בניגוד ליועציו של נבוכדנצר (דניאל ב:ט-כג):

^{דניאל ב:כז} ...רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא. ^ב:כח בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא...

[הסוד שהמלך מבקש אין החכמים, האשפים, החרטומים והגוזרים, יכולים להגיד למלך. אבל יש אלוה בשמים המגלה סודות, והוא הודיע למלך נבוכדנצר את מה שיהיה באחרית הימים]

הניסיון של דניאל להבהיר שאלוהיו שלו הוא האל האולטימטיבי שכולם צריכים לעבוד אותו לא נעלם מעיניו של נבוכדנצר, אשר לאחר ששמע את הפירוש של דניאל לחלומו מצהיר:

^{דניאל ב:מז} ...מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה.

[אמת היא שאלוהיכם הוא אלוהי אלוהים ואדון מלכים ומגלה סודות, שהרי יכולתָּ לגלות את הסוד הזה].  

הרעיון שאלוהי ישראל שולט בעולם חוזר ונשנה בסיפורי דניאל, והוא הולך יד ביד עם הרעיון שהיהודים או יהודה שונים מן העם שהם חיים בתוכו, ושיש לשמור על הבדל זה. כך דניאל וחבריו לא יאכלו את האוכל (הלא "כשר") בארמון (פרק א), חבריו לא ישתחוו לפסל (פרק ג), ודניאל ישתחווה ויתפלל לי-הוה, גם כשהדבר ייחשב בלתי חוקי (פרק ו). ספר דניאל מדגיש פעם אחר פעם שיהודים אינם צריכים לנסות להשתלב, אלא להחזיק בשונותם, וכך אלוהים ישמור עליהם.

לסיפור יוסף יש גישה שונה מאוד לגבי האופן שבו יוסף, ומכאן שאר בני ישראל, צריכים לנהוג במצרים. יוסף מנסה להשתלב בחברה המצרית. הוא מאמץ את הלבוש המצרי ומוכן לקבל על עצמו שם מצרי. הוא אפילו מוכן לדבר עם פרעה על אלוהים באופן המאפשר מציאת מכנה משותף בין שניהם. ברור אמנם שקיים הבדל בין העבד העברי לבין פרעה, אך בולטת העובדה ששני הצדדים זקוקים זה לזה, ושהם רואים בזולת שותף לגיטימי בהתמודדות עם אסון קרב.

יוסף ופרעה אינם מתחרים על השאלה למי יש אלוהים חכם וחזק יותר, אלא הם מוצאים בסיס משותף שדרכו הם רואים באחר כלי להבעת האל. נקודה זו משתלבת בהשקפה הרחבה יותר של סיפור יוסף, הקשורה לאופן שבו בני ישראל יכולים לשרוד, ואף לפרוח, כקבוצת מיעוט בתפוצות.^[14]

סיפור של התפוצות

יוסף, חולם חלומות מכנען, הופך למפרש חלומות במצרים, ובמהרה מתבסס בעמדה של כוח.  עמדה שתסייע לו כדי להציל את ארצו החדשה, ולצד זה את כל משפחתו. טראומת ההגירה וההשלכה לכלא לא שמה קץ לחלומותיו של יוסף.

כמו מהגרים בכפייה רבים, יוסף עומד בפני בחירה: להסתפק במה שהנסיבות מאפשרות לו, או לנקוט בפעולה אקטיבית ולהפוך את המכשולים לצעדים לקראת החזרת כבודו והגשמת חלומותיו. יוסףמשמש מודל עבור בני ישראל ויהודה בתפוצות כיצד להתייחס לתרבות הסובבת שבה הם נמצאים.

מאבקן של קהילות התפוצות

כיצד להשתלב בחברה חדשה וזרה היא בעיה מתמשכת עבור יחידים וקהילות הנאלצים להגר והמתמודדים עם הבדלים תרבותיים, דתיים וסוציו-אקונומיים. מהגרים בכפייה עשויים להרגיש כאילו איבדו את כל מה שמכוון את חייהם, אבל החוסן שלהם והיכולת לנהל משא ומתן עם הקהילה המארחת עשויים לאפשר להם משמעות חדשה, ומטרה חדשה לחייהם.

הצלחתם תלויה בין השאר בלקיחת יוזמה, ותלויה גם בפתיחות ובנכונות של הקהילה המארחת להיות נכונים לשלב את הזר בקרבם. פרעה מניח בצד את ההבדלים העדתיים והחברתיים-כלכליים ופונה ליוסף מתוך שאיפה להציל את עמו ואת ארצו.