האישה הכושית של משה: מה עמדת התורה לגביה?

מרים ואהרון מדברים סרה במשה על נישואיו לאישה כושית. האם הם מתנגדים לנישואים בגלל צבע עורה? התשובה לשאלה מצויה בעונשה של מרים.

הדפסה

שיתוף

פרופ' סידני וייט קרופורד

הדפסה

שיתוף

קטגוריות:

בהעלותך

אישה נובית, בין השנים 1800 ו־1899, (פרט מתוך) תמונה שצילם ז'אן פסקל סבאח. Wellcomecollection.org

תלונת מרים על אשת משה (במדבר יב:א) משמשת לעיתים כראיה לכך שיש במקרא "מודעות לצבע",^[1] כלומר מודעות להבדלים פיזיולוגיים, בהם צבע עור, בין קבוצות אתניות.^[2] זו לשון הכתוב:

^{במדבר יב:א} וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

מה אפשר ללמוד מן הקטע בעניין קיומן של תפיסות גזעניות בישראל? כדי להשיב על השאלה כיאות יש לבחון תחילה את משמעות הכינוי "כושית" בהקשר של ישראל הקדום.

ארץ כוש

המונח הגאוגרפי כוש מורה במקרא על אפריקה ואפריקאים בכלל ועל ארץ השוכנת מדרום למצרים בפרט.^[3] הוא מקביל לשמות המצרי (kush) והאשורי (kusu).

בלוח העמים שנולדו לבני נוח בבראשית י נזכר כוש כבנו הבכור של חם (י:ו) וכאחיו הבכור של מצרים, ואנחנו למדים אפוא שכוש סמוכה למצרים ביבשת אפריקה. בספר אסתר כוש (אתיופיה) מצויה בקצה הדרומי של האימפריה הפרסית:

^{אסתר א:א} וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.

בתרגום השבעים השם כוש מתורגם בעקביות כאתיופיה (Αιθιοπία)– ממלכה השוכנת מדרום למצרים (סודן של ימינו).

זהות האישה הכושית

מפשט הכתוב עולה שמשה נשא אישה שמוצאה בארץ כוש שבאפריקה. מי היא אישה מסתורית זו?

ציפורה המדיינית

בשמות ב:כא משה נושא את ציפורה בת רעואל כוהן מדין.^[4] כמה מן המפרשים הקדומים (והמודרניים) מזהים בין שתי הנשים, כנראה משום שהמקרא אינו מספר במפורש על נישואי משה לאישה שנייה.^[5]

יחזקאל הַטְּרַגִיקַן, יהודי הלניסטי שחי במאה השלישית לפני הספירה, מספר את סיפור פגישת משה ובנות יתרו ליד הבאר, אך הוא קובע את מקום ההתרחשות באפריקה. הוא שם בפי משה את המילים האלה:

הִנֵּה רוֹאוֹת עֵינַי פֹּה שֶׁבַע נְעָרוֹת.

צִפּוֹרָה

כָּל זֹאת הִיא אֶרֶץ לוּב וְזֶה שְׁמָהּ, הַזָּר.

יוֹשְׁבוֹת בָּהּ מִשְׁפָּחוֹת מִמּוֹצָאִים שׁוֹנִים.

כּוּשִׁים (ביוונית: אתיופים) שְׁחוֹרֵי הָעוֹר, וְיֵשׁ מוֹשֵׁל אֶחָד

עַל אֶרֶץ זֹה וְהוּא שַׁלִּיט וְשַׁר צָבָא.

אֲבָל בָּעִיר הַזֹּאת יִשְׁלֹט וְאַף יִשְׁפֹּט

כֹּהֵן, וְהוּא אָבִי וְגַם אֲבִיהֶן הֵן.^[6]

יחזקאל הטרגיקן סבור שציפורה והאישה הכושית חד הן, ואנשי מדיין ולוב הם "כושים (=אתיופים) שחורי העור".

תיאור פרוזאי יותר מצוי אצל דמטריוס הכרונוגרף (המאה השלישית לפני הספירה), המזהה את אתיופיה (כלומר כוש) עם מדיין שבמזרח. הוא מחשב את אילנות היוחסין של משה וציפורה כדי להראות שמסתבר שהיו בני אותו הדור, ואז כותב:

והם התגוררו בעיר מדיין, הקרויה על שם אחד מבני אברהם. שנאמר שאברהם שילח את בניו מזרחה לארץ קדם (בראשית כה:ו) להתיישב שם. ומסיבה זו אמרו אהרון ומרים בחצרות (במדבר יב:א) שמשה נשא אישה אתיופית.^[7]

אולם הדברים אינם תואמים את המציאות הגאוגרפית. מדיין שוכנת ממזרח למפרץ אילת של ימינו, בצפון החִג'אז, מרחק מאות קילומטרים מכוש. שני העמים – בני כוש והמדיינים – היו ככל הנראה קבוצות אתניות שונות לחלוטין.^[8] לפיכך נראה שזיהוי האישה הכושית של משה עם ציפורה אשתו המדיינית אינו סביר.

אישה כושית

חלק מן המפרשים, בהם חוקר המקרא הגרמני בן המאה העשרים מרטין נות, טוענים שכוש הנזכרת בקטע אינה כוש שבאפריקה אלא המקום כושן שנזכר בספר חבקוק. כושן מתואר כארץ של נוודים שוכני אוהלים, בהקבלה למדיין:

^{חבקוק ג:ז} תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן.

נות כותב:

לא ייתכן ש"כוש" שממנה באה האישה הנזכרת כאן (בבמדבר יב:א) היא כוש הנזכרת במקומות אחרים במקרא – ארץ הגובלת במצרים מדרום, ארץ המרוחקת מאוד מאזור פעילותו של משה... יש להניח שהיא "כושן" מחבקוק ג:ז.^[9]

בעוד שהטענה של נות, לפיה התורה אינה קושרת את משה לדרום מצרים אלא לאזור הדלתא נכונה, הצעתו קשה מבחינה לשונית: אישה שמוצאה בכושן צריכה להיקרא כושנית ולא כושית.

נסיכה נובית

בכמה מסורות קדומות חיצוניות לתורה מוזכר שמשה נשא את האישה הכושית בצעירותו בבית פרעה, וממקמות את משה בדרום מצרים, בקרבת כוש. לפי יוספוס פלוויוס (קדמוניות היהודים ב.252–253; הדברים מבוססים על אלכסנדר פוליהיסטור), משה נשלח בצעירותו להוביל את צבאות מצרים במלחמה באתיופיה. במסע המלחמה הוא פגש בתרביס, בת מלך הכושים, ונשא אותה לאישה אחרי הניצחון. גם ההיסטוריון היהודי־יווני ארתפנוס מאלכסנדריה (המאה השנייה לפני הספירה) מספר סיפור דומה על משה.

לפי הבנה זו, למשה הייתה אישה כושית בנוסף לאשתו המדיינית ציפורה.

מחמאה ולא השתייכות אתנית

היו בחז"ל שפירשו את המילה כושית כשם תואר המדגיש מאפיין של אשת משה ציפורה ולא כתיאור מוצא.

בתרגום אונקלוס לתורה (אמצע האלף הראשון לספירה) מתורגמת המילה כושית למילה יפה (שפירתא). לפי קריאה זו, בני ארץ כוש נחשבו לאנשים יפים. לפי הבנה זו, אשת משה לא הייתה כושית במוצאה אלא נחשבה ליפה ככושית. הרי לפנינו הערכה חיובית של בני כוש וכן הכרה בהבדלים פיזיולוגיים, כלומר "מודעות לצבע".

רעיון דומה מופיע בפרקי דרבי אליעזר, חיבור מדרשי מהמחצית השנייה של האלף הראשון לספירה. בפרקי דרבי אליעזר נג:ה נאמר שהאישה הכושית היא ציפורה, ושהתואר כושית אינו קשור לארץ כוש אלא משמש כמחמאה:

וְכִי כֻּשִׁית הָיְתָה, אֶלָּא מָה הַכֻּשִׁי הַזֶּה מְשֻׁנֶּה בְעוֹרוֹ, כָּךְ הָיְתָה צִפּוֹרָה מְשֻׁנָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים [לְפִיכָךְ נִקְרֵאת כּוּשִׁית שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אִשָׁה כּוּשִׁית לָקָח].^[10]

במקור זה אין התייחסות דווקא לעור כהה כיפה, אך ניכר שהטקט סבור שהכינוי כושי יתפרש כמחמאה. גם בטקסט זה משתקפת מודעות לצבע, שהרי נאמר בו שהעור הכהה "משונה", כלומר שונה מצבע העור שמחברי הטקסט רגילים לראות.

שתי פרשנויות אלה חיוביות ויצירתיות, אך הקריאות המדרשיות האלה אינן מתיישבות עם פשט הכתוב; ניכר בבירור שהכינוי כושית מציין מוצא.

מדוע התנגדו מרים ואהרון?

אם מקבלים את פשט הכתוב ואת הטענה שמשה נשא (לאישה שנייה) אישה כושית שזהותה אינה ידועה, מדוע אהרון ומרים מתנגדים לנישואים? מרבית החוקרים טוענים שהסיבה לכך היא עצם היותה זרה, שהרי היא מתוארת כבת לעם זר.^[11] הסבר זה נראה מתבקש, אך אם הוא נכון יש לשאול מדוע אין בטקסט המקראי שבידינו התנגדות דומה לציפורה.^[12] האם הסיבה לכך היא היות האישה השנייה מארץ כוש?^[13]

בני כוש במקרא

ארץ כוש ובני כוש מתוארים על פי רוב כלוחמים ועשירים, ותיאורם חיובי או ניטרלי.^[14]

כוש הוא אבי נמרוד ה"גיבור" (בראשית י:ח; דברי הימים א א:י).^[15]
אדם כושי נמנה עם גיבורי דוד ומביא לו את הידיעה על מות אבשלום (שמואל ב יח:כא–לב).
תִּרְהָקָה מלך כוש (=תהרקה, פרעה מהשושלת ה־25), שהיה כנראה בעל ברית של חזקיה מלך יהודה, יוצא למלחמה באשור (מלכים ב יט:ט / ישעיה לז:ט).
הם לוחמים ויש להם סוסים ומרכבות (ירמיה מו:ט).
ארץ כוש מזוהה עם עושר (ישעיה מג:ג, מה:יד; איוב כח:יט).
עבד מלך, הסריס המציל את ירמיהו ממוות בבור, מזוהה ככושי (ירמיה לח:ו–יד).

בשום קטע מן הקטעים האלה אין דעה שלילית על כוש והכושים. יתרה מכך, אין בהם מודעות לצבע. הכושים מצטיירים כעם אחד מני רבים, ככל העמים האחרים הנזכרים במקרא.

מודעות לצבע

הקטע היחיד במקרא שמבטא במפורש מודעות לצבע בהקשר של בני כוש הוא הפסוק בירמיה:

^{ירמיה יג:כג} הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ.

עורו של הכושי מתואר כמאפיין ייחודי של בני העם, כמו חברבורות הנמר: הן צבע העור והן החברברות מתוארים כמאפיין מהותי שאי אפשר לשנות. אולם עורו הכהה של הכושי אינו מתואר לשלילה, כשם שחברבורות הנמר אינן דבר שלילי.

צרעת לבנה כעונש על עלבון לאישה כהת עור

מרים נענשת על שדיברה סרה באשת משה:

^{במדבר יב:י} וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

הכתוב מדגיש את לובן עורה של מרים החולה. אפשר שהלובן בא לשמש ניגוד לעורה הכהה של האישה הכושית, אף שהדבר אינו נאמר במפורש.^[17] אם אומנם זאת כוונת הכתוב, דברי הביקורת של מרים קשורים לצבע עורה של האישה, ועונשה מתפרש על רקע החלוקה הגזעית המקובלת בעולם המערבי: מרים נענשת בעור לבן חולני העומד בניגוד לעורה הכהה של אשת משה. פירוש זה מתיישבת במידת מה עם תרגום אונקלוס, שבו משמעות המילה "כושית" היא "יפה".

קריאה זו, שלפיה התואר כושית קשור לארץ כוש שבאפריקה, מניחה אפוא שמשה נשא אישה שנייה^[18] ושהיא הייתה אפריקאית כהת עור.

חשיבות הפסוק בימינו

בקריאת קטעים מעין זה עלינו להשגיח לבל נחדיר למקרא את ה"מודעות לגזע" שלנו ונעוות את הסיפור המקראי בשאלות ובתפיסות שזרות לעולמו.^[19] למרות זאת ראוי לתת את הדעת לנקודה אחת שיש לה חשיבות לימינו.

במהלך חלק ניכר מההיסטוריה האמריקאית דלו מן התנ"ך תימוכין לתאוריות גזעניות שלפיהן השחורים נחותים מן הלבנים.^[20] מן הקריאה שהוצעה כאן עולה שהמקרא לא מסתפק בתיאור נישואיו של משה לאישה אפריקאית, אלא אף מתאר כיצד אלוהים יצא להגנת הנישואים והעניש את מרים על העלבון; ויתרה מכך– העונש התבטא בהלבנת עורה. הבנה זו היא צעד בדרך לתיקון השימוש השגוי בתנ"ך ופתח לקריאות חלופיות ומכילות יותר.

"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.

הערות שוליים

פורסם

16 ביוני 2022

עודכן לאחרונה

16 ביוני 2022

המונח לקוח מתוך:
Cain Hope Felder, “Race, Racism and the Biblical Narratives,” in Cain Hope Felder, ed., Stony the Road We Trod: African American Biblical Interpretation (Minneapolis: Fortress Press, 1991), 127–145 [p. 127].
האישה הכושית של משה היא "אחת מנקודות המפגש המרכזיות של גזע ומגדר בספר דברים." ראו:
Ron M. Serino, “A Sign in the Dark: Moses’ Cushite Wife and Boundary Setting in the Book of Numbers,” Biblical Interpretation 24 (2016): 153–177 [p. 154].
לדיון גאוגרפי במקומות ראו:
David T. Adamo, “A Silent Unheard Voice in the Old Testament: The Cushite Woman whom Moses Marries in Numbers 12:1-10,” In die Skriflig 52 (2018). Accessed May 9, 2021.
בטקסטים אחרים הוא נקרא יתרו או חובב. הערת העורך: לדיון בבלבול שיש במקרא סביב דמותו של חותן משה ראו:
Zev Farber, “Moses’ Father-in-Law: Kenite or Midianite?” TheTorah (2015).
הערת העורך: ראו:
Elad Filler, “Moses and the Kushite Woman: Classic Interpretations and Philo’s Allegory,” TheTorah (2018).
יחזקאל הטרגיקן, יציאת מצרים (תרגום שלמה שפאן; תל אביב: יבנה, תש"ח).
מתורגם מאנגלית מתוך:
Hanson “Demetrius the Chronographer,” in James H. Charlesworth, ed., The Old Testament Pseudepigrapha(Garden City, NY: Doubleday, 1985), 2.853.
המדיינים מזוהים עם הישמעאלים בבראשית לז:כה–כח ובשופטים ח:כד.
מתורגם מאנגלית מתוך:
Martin Noth, Numbers (OTL; Philadelphia: Westminster, 1968), 94.
גרסתו המוקדמת ביותר של המדרש מופיעה בספרי במדבר צט (המאה השלישית לספירה). ראו גם את רש"י ואת רד"ק על במדבר יב:א.
ראו למשל:
Noth, Numbers, 94; and Dennis T. Olson, “Numbers,” in The Harper’s Bible Commentary (San Francisco: Harper Collins, 2000), 174.
אפשר שעצם האזכור של האישה הכושית של משה הוא שריד ממקור שונה שאינו קשור למסורת על ציפורה.
יש לציין שהמשך הסיפור בבמדבר יב:ב–ט מתעלם משאלת האישה הכושית ומציג את קנאת אהרון ומרים כמניע לדברי הביקורת ולערעור על מנהיגות משה. רק בפסוק ט חוזר אולי הקשר לאישה הכושית. ניכר שיש כאן שתי מסורות שונות. ראו:
Noth, Numbers, 93.
רנדל ביילי מציע שאזכורי כוש במקרא מבטאים שלושה רעיונות: 1. סמל לעוצמה צבאית (דברי הימים ב יב:ג, יד:ט); 2. דרך להערכת שווי (עמוס ט:ז, ישעיה מג:ג); 3. סמל לעושר (ישעיה מה:יד, איוב כח:יט, תהילים סח:כח–לה, דניאל יא:מג). ראו:
Randall Bailey, “Beyond Identification: The Use of Africans in Old Testament Poetry and Narratives,” in Felder, Stony the Road, 172-74.
הערת העורך: בעניין האפשרות שעורך הפרק בלבל בין כוש שבאפריקה (אתיופיה/נוביה) ובין Kish או Kashu שבמסופוטמיה, ראו:
Yigal Levin, “Nimrod, Mighty Hunter and King—Who Was He?” TheTorah (2020); David Ben-Gad HaCohen, “Decoding the Table of Nations: Reading It As a Map,” TheTorah (2015), fn. 11.
אף שהן מרים והן אהרון מדברים סרה במשה, מרים לבדה נענשת. יש אפוא לשאול: מדוע רק מרים נענשת ואהרון אינו נענש? האם הסיבה לכך היא שכמו אשת משה, מרים היא אישה ולפיכך הן מקבילות זו לזו, האישה הנעלבת והאישה הנענשת? האם הסיבה היא מעמדו של אהרון ככוהן הגדול וענייני טומאה וטהרה של הכוהנים? הכתוב אינו עונה על השאלה, ונראה ששאלות מודרניות בדבר הגינות ושוויון אינן מטרידות אותו. ראו:
Katharine Doob Sakenfeld, “Numbers,” in The Women’s Bible Commentary, 3^rd ed., eds., Carol A. Newsom, Sharon H. Ringe, and Jacqueline E. Lapsley (Louisville: Westminster John Knox, 2012), 83-84.
פלדר כותב: "לא במקרה מרים נעשית מצורעת 'כשלג'".
Felder, “Race, Racism,” 135.
ראו את דברי ג'ורג' ביוקנן גריי שנכתבו בראשית המאה העשרים: "מסתבר שעצם האמירה... מלמדת שהנישואים התרחשו לאחרונה, ולפיכך שהאישה המדוברת אינה ציפורה".
George Buchanan Gray, A Critical and Exegetical Commentary on Numbers (New York: Scribner, 1920), 221.
הערת העורך: לדיון במודעות לצבעים ואפילו גזענות במסורת ובטקסטים היהודיים בתקופה הבתר־מקראית ראו:
Meylekh Viswanath, “Black People in Jewish Tradition: Eliminating Racism Requires Honesty,” TheTorah (2020).
ראו למשל:
Stephen R. Haynes, Noah’s Curse: The Biblical Justification of American Slavery, Religion in America (Oxford: Oxford University Press, 2002).

פרופ' סידני וייט קרופורד היא פרופסור אמריטוס למקרא וליהדות בית שני באוניברסיטת נברסקה בלינקולן וחוקרת אורחת בחוג למקרא בסמינר התיאולוגי בפרינסטון. בשנת 1988 קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד, בהנחייתו של פרנק מור קרוס. קרופורד הייתה חברה בצוות הבין־לאומי שפרסם את מהדורת הדפוס הראשונה של מגילות קומראן, והתמקדה בכתבי היד של ספר דברים. ספרה האחרון הוא מחקר משולב של ממצאים טקסטואליים וארכאולוגיים מקומראן. בספרה היא טוענת שקומראן הוקמה בראשית המאה הראשונה לפני הספירה כמרכז כתיבה וכספרייה של זרם האיסיים ביהדות בית שני. קרופורד היא חברה במועצת החברה לספרות המקרא (Society of Biblical Literature) ובעבר כיהנה כיושבת ראש ועד מכון אולברייט למחקר ארכאולוגי בירושלים.

מאמרים קשורים :