לוט ובנותיו: המניעים מאחורי גילוי העריות

בנות לוט – התיאור המקראי

בסיפור בראשית יט, לוט ומשפחתו בורחים מסדום לאחר שהם מקבלים אזהרה מהמלאכים על אודות החורבן הממשמש ובא של סדום והעיר השכנה לה, עמורה. בעוד שהמלאכים מזהירים שלא להביט לאחור, אשת לוט מסתובבת אל כיוון חורבן העיר וכתוצאה מכך הופכת לנציב מלח (יט:כו).^[1] לוט המפוחד נותר כעת עם שתי בנותיו בלבד. יחד, הם עוברים להתגורר במערה המצויה בהרים, הרחק מהעיר צוער, אליה נמלטו.

בנותיו של לוט מוצאות את עצמן בודדות ודואגות לשאלת שימור האנושות לאחר החורבן. על כן, הן מחליטות לשכר את אביהם ולקיים עמו יחסי מין במטרה להיכנס להריון:

^{בראשית יט:לא} וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ: ^יט:לב לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃ ^יט:לג וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּ֗מָֽהּ׃  

חששותיה של הבת הבכורה, היחידה מבין שתי הבנות המשמיעה את קולה בפסוקים, הן כפולות: אביהן זקן ועלול למות בקרוב, ואין גברים נוספים זמינים מלבדו שאיתם הן יוכלו להרות צאצאים. למרות שלא ברור אם בנותיו של לוט חושבות שהם שלושת בני האדם האחרונים עלי אדמות, או לחילופין שפשוט אין להן גישה לגברים אחרים, ברור כי הן בהחלט לא מתייעצות עם אביהן בנושא.

הפועל שק"ה שבו משתמשת הבת הבכורה כאשר הן נותנות יין לאביהם, פירושו גם "להשקות את האדמה". לפיכך, הבנות אינן מתכוונות פשוט למזוג לאביהן כוס יין, אלא "להרוות" אותו באופן מלא, כלומר לשכרו מאוד לפני שהן מקיימות איתו יחסי מין. בלילה למחרת, הבת הצעירה חוזרת על המעשה שעשתה הבכירה:

^{בראשית יט:לד} וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃ ^יט:לה וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ׃ ^יט:לו וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן׃

התיאור של הבנות המשכרות את אביהן במטרה לבצע את תוכניתן מדגיש את תפקידו הפסיבי של לוט בתהליך הפיתוי. בהתחשב ביוזמתן של הבנות כאן, אין זה מפתיע שהן אלו המעניקות שמות לבנים הנולדים מהאיחודים האסורים הללו.

משמעותם של שמות

הבת הבכורה קוראת לבנה מואב, שפירושו "מאבי", כלומר זהו שם המצביע במפורש על האיחוד כעל גילוי עריות. הצעירה מעניקה לבנה את השם בן עמי, המכסה קמעה את הרמיזה לסיטואציה. בעוד ששמותם של הבנים באים לתאר את אופן עיבורם, הם ממלאים תפקיד אטיולוגי שלילי עבור שכני ישראל, המואבים והעמונים, אשר לעיתים תכופות היו לישראל לאויבים.^[2] אטיולוגיה זו אינה משקפת באופן גלוי את האופן שבו הנרטיב מציג את שתי הבנות או את לוט, אם כי היא בהחלט משמשת בדרך עקיפה לבזות אותם.

משם יצא המשיח: בראשית רבה

מדרש בראשית רבה מתאר באופן מפתיע את הבחירות של בנות לוט באור חיובי, ואילו מטיל אשמה חריפה על לוט.

אחת הדרכים העיקריות בהן מצדיק המדרש את מעשה הבנות היא התפיסה לפיה המעשה יוביל בסופו של דבר להיוולדו של המשיח, אשר יגיע דרך זרעו של לוט ומואב. באופן זה קושר המדרש את סיפור בנותיו של לוט למגילת רות, שבה רות המואביה נישאת לאיש מישראל, בועז, והרה בבן בשם עובד, אשר הופך לסבו של דוד המלך. הדבר מפורש בבראשית רבה:

ר’ תנחומא משום רבי שמואל: ונחיה מאבינו זרע. 'ונחיה מאבינו בן' אין כתיב כאן, אלא 'ונחיה מאבינו זרע' - אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח. (בראשית רבה לא:ח)

על פי הבנה זו, ייתכן שהבנות לא מאמינות שהן המשפחה היחידה שנותרה עלי אדמות, אך הן מבינות אינטואיטיבית את החיוניות שזרעו של לוט ימשיך הלאה, שכן המלך המשיח נועד לבוא דרכו.

לוט היה פחות שיכור מהנראה לעין

על פי המדרש, לוט אינו חף מפשע, למרות שנראה כי הפסוק בבראשית יט:לג, ובייחוד הפועל שק"ה שפשוטו כמשמעו "להשקות", מסיר כל אשמה מעל לוט על רקע שכרותו. עם זאת, בראשית רבה לא:ח טוען כי בעוד לוט היה שיכור כאשר בתו הראשונה שכבה עמו, הוא היה מפוכח דיו כדי לדעת מתי היא "קמה". המדרש מתבסס על הנקודה שמעל המילה " וּבְקוּ֗מָהּ" בטקסט המקראי בפסוק לג.

באופן כללי נקודה כזו הייתה סימן לכך שהסופר סבר כי יש למחוק את האות. נקודה זו מכונה בשפה המחקרית Puncta extraodinaria.^[3] למרות שיתכן שכוונתו הפשוטה של הסופר הייתה להסיר את הו"ו המתפקדת כתנועה, כלומר לתמוך בכתיב החסר "ובקֻמה" במקום "ובקוּמה", המדרש סבר כי במקרה זה הנקודה באה במטרה להטיל ספק במילה עצמה:

נקוד על וי“ו של "ובקומה", שבשכבה לא ידע, בקומה ידע (בראשית רבה נא:ח).

על פי המדרש, בעוד לוט לא ידע מה עומד להתרחש כאשר שתה את היין, הוא היה מודע לעובדה שהוא קיים יחסי מין עם בתו הבכורה לאחר שיצאה ממיטתו. דבר זה גם מעיד על כך שנכונותו לשתות את היין בלילה השני מעידה שלוט היה שותף ליחסים המיניים שניהל לאחר מכן עם בתו הצעירה.

לוט חפץ בבנותיו

באופן תיאורטי, מחיקה זו עשויה לשקף את הפסיביות של לוט; הוא הבין מדוע בנותיו רצו שהוא יכניס אותן להריון, אך לא הצליח להביא את עצמו לקחת תפקיד פעיל ומפוכח בתוכנית. אולם בראשית רבה נא:ט נוקט בעמדה הרבה יותר שלילית, ומציע שלוט בעצם חפץ בבנותיו:

אמר רבי נחמן בר חנין: "כל מי שהוא להוט^[4] אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו." רבי יודן דמן גלוי ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרי משום רבי אליהו עיני: "אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו. מן מה דכתיב 'לתאוה יבקש נפרד' (משלי יח:א) הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו."

לפיכך, בעוד שהסיפור בספר בראשית פוטר את לוט מכל יכולת בחירה בכך שהכתוב מתאר אותו כשיכור ובלתי מודע לחלוטין, בראשית רבה שם את האחריות בידיו של לוט, מאשים אותו בחפץ בנותיו, ואף מעמידו כאחראי למצב שהביא את בנותיו לפתות אותו.

חז"ל מנמקים את פירושם באמצעות הפסוק הסתום ממשלי יח:א "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד", ומבינים אותו בהקשר של בחירתו (הדלה) של לוט לגור במערה ולא להישאר בעיר צוער. פירוש זה נוגד את הפשט של הקטע בספר בראשית, ובכך מסיר את האשמה מהבנות ומטיל אותה על לוט.

בעוד שמדרש בראשית רבה מטיל את אשמת גילוי העריות על לוט, הוא לא מציג את המעשה כבעייתי. בסופו של דבר הבנות היוזמות אותו פועלות למען לידת המשיח העתידי, מתוך תחושת בטן מוצדקת  כי המשיח יגיע מצאצאיהן. אפילו השתתפותו של לוט באירוע נסלחת: בעוד שהמעשים עצמם הם עוונות, חז"ל מקבלים את האירוע כהכרחי ואף כחיובי, על סמך תוצאתו הסופית.

המטרה מקדשת את האמצעים

הדאגה של חז"ל לשושלת המלכותית והמשיחית מעוררת אותם לפרש מחדש את סיפורי גילוי העריות הללו באור חיובי יותר. המעשה מוצג כמוצדק בשל השושלת שתצא ממנו, המובילה לרות ודרכה לדוד המלך ולמשיח. חלקה השני של של שושלת דוד בעייתי באופן דומה. תמר מולידה צאצאים על ידי פיתוי חשאי של חמיה, ובנם פרץ הופך לאבי השושלת של בועז, ולכן גם של דוד.

התיאור המחודש של בנות לוט באור חיובי אצל חז"ל תואם את הפרשנות של בראשית רבה: מטרתו לעשות אידיאליזציה של סיפורי העבר של ישראל על מנת להבליט את מסלולו המלכותי המשיחי של עם ה', אשר עולה בקנה אחד עם רצונו של האל.^[5] כחלק ממגמה זו, בראשית רבה גואל את סיפורן של בנות לוט ומתאר אותן באור חיובי משום שהן אלו אשר בסופו של דבר של יובילו לגאולה המשיחית של העם היהודי.