מדוע שמו של יעקב נשאר, גם לאחר שינוי שמו לישראל (פעמיים)?

יעקב מקבל את השם ישראל פעמיים

השם של יעקב מוחלף פעמיים לישראל. בפעם הראשונה יעקב חוזר לכנען לאחר שהייתו עם לבן ובדרך הוא פוגש מלאך ונאבק עמו. על פי הסיפור יעקב דורש ברכה לפני שהוא משחרר את המלאך המנוצח. המלאך עונה לו:

^{בראשית לב:כח} וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. ^לב:כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

השם החדש 'ישראל' הוא שילוב של השורש ש.ר.ה – שמשמעותו 'להיאבק', ושמו של האלוה 'אל'. כשאנו משתמשים בשם הזה הקוראים נזכרים בסיפור המיוחד על מאבק מוצלח עם האל או שליחו. כמה פרקים לאחר מכן, כשיעקב מגיע לבית אל, הוא שוב זוכה לשם 'ישראל':

^{בראשית לה:ט} וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. ^לה:י וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.

האפיזודה הזו בפרק לה מעוררת תהייה משום שאינה מזכירה את המעמד הקודם שבו יעקב זכה לשם ישראל. ניתן להסיק אחת מהשתיים, או שהאפיזודה בפרק לה אינה מכירה את סיפור המאבק, או שהיא מתעלמת בכוונה מן הסיפור בפרק לב.

המרת השם כמעשה נבואה

פרשנים מסורתיים חשו במתח בין הסיפורים, והציעו שהסיפור הראשון אינו מתאר את המרת שמו של יעקב אלא מציג דברי נבואה לעתיד. שהמלאך מודיע ליעקב מה עתיד לקרות. כך רש"י (לב כט):

לא יעקב יאמר עוד שמך – לא יאמרו עליך עוד שהברכות בעקיבה וברמייה כי אם בשררה ובגילוי פנים, סופך שהקב״ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך.

רש"י מסתמך בפירושו על קריאה מדרשית של ישעיה מד כו בבראשית רבא (עח), על פי הפסוק:

מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים

ר' ברכיה (בבראשית רבא) בשם ר' לוי קושר בין הפסוק מישעיה לבין בשורת השם החדש:

 ... שנגלה הקדוש ברוך הוא על אבינו יעקב בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך שאמר לו לא יעקב, ואף הקדוש ברוך הוא אמר לו כן…

ברור שהסבר זה אינו מייצג את הפשט, אך ההסבר מעיד על חוסר הנחת שהיתה עם הכפילות בסיפורים.

שני שמות – שני מקורות

מזה שנים רבות פרשני מקרא מודרניים טוענים ששני הסיפורים הללו הם פרי עטם של סופרים או מקורות שונים. קל לזהות שהמקור של הסיפור השני בפרק לה הוא כוהני, מכיוון שהוא מזכיר את מסעו של יעקב לפדן ארם, שם של מקום המצוי בטקסטים כוהניים אחרים.^[1]

המרת השם של יעקב בפרק לב לאחר המאבק עם המלאך היא כנראה פרי עטו של המקור האלוהיסטי.^[2] הדבר ניכר מן השימוש בשם 'אלוהים' בהסבר שניתן לשם החדש, שהוא הכינוי המקובל לאלוה לפי המקור זה, להבדיל מן המקור היהוויסטי המשתמש בכינוי י־הוה. המקור היהוויסטי, אם כן, אינו כולל סיפור על המרת שם.

'לא יקרא שמך עוד יעקב' – אך שמו עדיין יעקב!

שני הסיפורים, האלוהיסטי והכוהני, ברורים לכאורה: מעתה יעקב לא ייקרא בשם שאיתו נולד, אלא בשם החדש 'ישראל'. ולמרות זאת, יעקב עדיין קרוי בשם זה בטקסטים אלוהיסטיים, יהוויסטיים וכוהניים.

תופעה זו מנוגדת למה שאנו מוצאים בסיפורי המרת השם של אברם ושרי בבראשית יז:

^{בראשית יז:ה} וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.

^{בראשית יז:טו} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.

אלוהים מבשר לדמויות ששמותיהם הישנים שלהם לא יהיו רלוונטים יותר, ואכן לאחר בראשית יז, אין עוד שימוש בשמות אברם ושרי.^[3]

שם נוסף ולא שם אחר?

העובדה שהשם יעקב מופיעה בעקביות לאחר סיפורי המרת השם הטרידה פרשנים קדומים וקלאסיים. הגישה הנפוצה הייתה להציע שהשם 'ישראל' לא נועד להחליף את השם 'יעקב', אלא לשמש כשם נוסף. כך אבן עזרא (לה י) טוען בפירושו:

לא יקרא שמך עוד יעקב לבדו כי גם ישראל.

הפתרון הזה, שהיה מקובל על פרשנים אחרים כגון ר' יוסף בכור שור (המאה ה-12, בראשית לה י),  מופיע כבר במאה השלישית לספירה במכילתא דרבי ישמעאל על ספר שמות (מסכתא דפסחא טז), שמשתמש במילה 'עוד' לצורך הטיעון:

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך וגו’ שם הראשון נתקיים לו ושם השני נתוסף לו.

בראשית רבא (עח) דן גם הוא ביחס בין שני השמות:

תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה. ר’ זכריה בשם ר’ אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו.

הפתרון הזה אולי אלגנטי, אך אינו עולה בקנה אחד עם המשמעות הפשוטה של הטקסטים: הסיפורים בבראשית לב ו-לה אינם מוסרים או רומזים שהשם 'ישראל' הוא שם נוסף, אלא מוסרים בבירור שהשם ישראל נועד להחליף את השם יעקב.

פתרון שיטת המקורות

תורת התעודות המסורתית אינה מציעה פיתרון ברור לבעיה, מכיוון שעל פי החלוקה לתעודות, התעודה האלוהיסטית והתעודה הכוהנית ממשיכות להשתמש בשני השמות זה לצד זה. תיאורית ההשלמה, לעומת זאת, הגורסת שהתורה התחילה מטקסט אחד בסיסי (המקור האלוהיסטי) שהורחב על ידי הוספות של סופר יהוויסטי וסופר כוהני,^[4] מציעה פיתרון הולם לבעיה:^[5] המקור היהוויסטי, בסיפורי יוסף, משתמש אך ורק בשם יעקב,^[6] ואילו המקור האלוהיסטי משתמש אך ורק בשם ישראל.^[7]

המקור האלוהיסטי וישראל - והמקור היהוויסטי ויעקב

מספר קטעים משקפים בבירור את ההעדפה של המקור האלוהיסטי לשם ישראל.^[8] למשל, בפרק מח, יוסף פוגש את אביו בפעם הראשונה אחרי זמן רב:

^{בראשית מח:ח}  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. ^מח:טוַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. ^מח:י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. ^מח:יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ.

ואחר כך שוב באותו פרק:

^{בראשית מח:כא} וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם.

השימוש בשם אלוהים לעומת שם הוייה הוא סימן שהטקסט משתייך למקור האלוהיסטי, ובקטעים הללו השם של האב השלישי הוא אך ורק ישראל.

לעומת זאת המקור היהוויסטי משתמש בשם יעקב לכל אורך סיפורי יוסף בבראשית לז-נ, למשל:

^{בראשית לז:לד} וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. ^לז:לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה.

יש לשים לב שצירוף מילים  דומה, המבטא ירידה לשאול, מופיע שוב כשיהודה מתחנן ליוסף:

^{בראשית מד:יח} וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר…^מד:לא וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה.

כשאנו עוקבים אחר רעיון זה, אנו מוצאים שבטקסט יהוויסטי אחד יעקב (ולא ישראל) אומר את זה, ומשפט דומה נאמר במקום אחר על ידי יהודה – גיבור יהוויסטי שאינו מופיע במקור האלוהיסטי,.

טיעונים גיאוגרפיים

המקור האלוהיסטי הוא היחיד מבין המקורות הספרותיים של התורה שנכתב בממלכת הצפון, או ממלכת 'ישראל'. המקור היהוויסטי לעומת זאת התחבר בדרום, בממלכת יהודה, וכן המקור הכוהני ושאר המקורות הספרותיים של התורה.^[9] עבור המקור האלוהיסטי האב יעקב / ישראל היה החשוב מבין אבות האומה. עבור המקור היהוויסטי אברהם, האב הדרומי, היה האב החשוב.

על פי המקור האלוהיסטי אברהם מקריב את בנו יצחק בעודנו נער, והשושלת שחיברה בין אברהם ליעקב נקטעת.^[10] המקור היהוויסטי "מחיה" את יצחק וגורס שהיה אביו של יעקב, וכך קושר את אברהם בקשר משפחתי ליעקב. אברהם מתואר באופן חיובי על ידי הסופר היהוויסטי, בהשוואה ליעקב, כראשון האבות וכסבו של יעקב.

כשהתעודה האלוהיסטית הגיעה לממלכה הדרומית (קרי: יהודה) על ידי סופרים צפוניים שברחו לשם אחרי הכיבוש האשורי, סופרים יהודאים ניסו להפוך את הסיפור הצפוני על אודות אבותיהם לרלוונטי יותר עבור קוראיהם והוסיפו את יהודה ורעיונות יהודאים בכל מקום שהם יכלו. התהליך הזה החל עם המקור היהוויסטי, המשלים הראשון של הסיפור הצפוני המקורי, אבל מכיוון ששאר הסופרים שירשו את הטקסים היו גם הם דרומיים, אנו עדים לתהליך של העדפת יהודה והעדפת רעיונות יהודאים בכל השכבות המאוחרות.^[11] במקרה דנן של השמות, ייתכן שהמקור היהוויסטי רצה להקטין את החשיבות של האב השלישי, אשר האומה נקראית על שמו.

טיעונים נרטיביים

על פי המקור האלוהיסטי יעקב הוא גיבור חזק וגברי. הוא מרים את האבן הכבדה מפי הבאר לבדו; הוא אינו מפחד מעשו אחיו;^[12] ורב עם לבן. מאבקו עם המלאך וניצחונו עולים בקנה אחד עם דמות אבי האומה. במקור היהוויסטי לעומת זאת, יעקב הוא דמות מפוחדת: הוא מפחד מאביו, הוא מפחד מלבן, הוא מפחד מעשיו ו מן הכנענים.^[13]

בהיותו חלש ופחדן, לפי המקור היהוויסטי, קשה היה לקשור ליעקב את שם האלוהיסטי 'ישראל', הרומז על עוצמה והחלטיות. לכן, למרות שהמקור היהוויסטי הוסיף את דבריו לאחר שהמקור האלוהיסטי נכתב, וכבר הכיר את הנרטיב שעל פיו שונה שמו של יעקב לישראל, הוא המשיך להשתמש בשם יעקב באופן בלעדי. בנוסף, ייתכן שהמקור היהוויסטי לא חש בנוח עם הרעיון שמלאך יכול להיאבק ולנחול תבוסה, ונרתע מסיפור יסוד השם ישראל. למקור האלוהיסטי, לעומת זאת, אין בעיה עם גיבור אנושי עם כוח שכזה. משה, הגיבור האלוהיסטי האולטימטיבי, מכה את מצרים בברד, ארבה וחושך לבד, ללא עזרת האל.^[14]

לבסוף, בעוד שהמקור האלוהיסטי מכיר את השם יעקב ומשתמש בו כשמו של אבי האומה לפני ששמו שונה לישראל, המקור היהוויסטי מציע אטימולוגיות שליליות לשם יעקב, עוד מסיפור לידת יעקב:

^{בראשית כה:כו} וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב…

בהמשך, עשיו אח יעקב, מסביר את השם באופן שלילי לאחר שיעקב גונב את ברכתו:

^{בראשית כז:לו} וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי…

אין זו אטימולוגיה גרידא, אלא טענה המשקפת ביקורת של המקור היהוויסטי כלפי האב השלישי, בהשוואה לתיאור החיובי של המקור האלוהיסטי בסיפור המרת השם בבראשית לב. ניתן לזהות  שימוש עקבי בשם השלילי הזה במקור היהוויסטי, במקום השם החיובי 'ישראל', כניסיון להשפיל את יעקב ולרומם על פניו את אברהם הדרומי, האב החשוב על פי המקור היהוויסטי.

אחרית דבר: יעקב וישראל במקור הכוהני

איך עלינו להבין, אם כן, את המרת השם במקור הכוהני? מדוע המקור הכוהני ממשיך להשתמש בשם יעקב לאורך פרקים לה-נ,^[15] למרות שבמעמד המרת השם הוא מצהיר בבירור ש"לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל" (לה: י). סיפור המרת השם במקור הכוהני הוא ניסיון לטהר את הסיפור הבעייתי לכאורה בבראשית לב, שבו אדם נאבק עם דמות אלוהית ומנצח. ייתכן שזו הייתה מטרתו המרכזית של המקור הכוהני, והוא לא הרגיש נאמנות יתירה לשם.

מכיוון שהמקור הכוהני כנראה אינו תעודה עצמאית, אלא הוספה והשלמה של הטקסט המאוחד של המקורות היהוויסטי והאלוהיסטי, אין זה הגיוני להשתמש בשם ישראל באופן בלעדי כשהטקסט שהוא יורש משתמש בשני השמות באופן משתנה, לפחות על פני השטח. אפילו אם היה רוצה להשתמש בשם ישראל באופן עקבי, המקור היהוויסטי שעמד לפניו השתמש בשם יעקב בכל עת בסיפורי יוסף, והמקור הכוהני לא ניסה לתקן את המופעים הללו על פי חוקיות אחרת כלשהי.